הצומח הטבעי

החבל הים תיכוני בישראל היה נתון להיסטוריה ארוכה של פעילות והשפעה אנושית, כולל רעיה וכריתה.  במשך העשור הראשון לאחר עצמאותה (1960-1950) יישמה מדינת ישראל מדיניות של שמירת טבע שלמעשה הפסיקה את רוב פעילות הרעיה והכריתה. למרות שמדיניות זו סייעה להתאוששות הצומח המעוצה (גריגה וחורש), היא גם גרמה לסגירה של כתמי צומח עשבוני, שינתה את הרכב חברות הצומח והחי והגדילה את התדירות והעוצמה של שריפות. בהתאם למדיניות זו, הוקמה  ב-1950 גדר מסביב לפארק, אשר מנעה רעייה בשטח הפארק לתקופה של 40 שנה, עד לשנות ה-90 המוקדמות של המאה הקודמת.
תצורת הצומח הטבעית ברמת הנדיב היא גריגה ים תיכונית הנשלטת על-ידי שיחים נמוכים או בינוניים כגון בר-זית בינוני (Phillyrea latifolia), אלת המסטיק (Pistacia lentiscus) וקידה שעירה (Calicotome villosa) ועל-ידי בן השיח סירה קוצנית (Sarcopoterium spinosum). בין גושי השיחים יש כתמי סלע חשופים או כיסי קרקע רדודים המכוסים בצומח עשבוני מגוון. ישנם הבדלים בצפיפות הצומח ובמידת התפתחותו, אשר ניתן להסבירם על-ידי משטר המים ותצורות המסלע-קרקע, כמו גם על ידי ההיסטוריה של שימושי הקרקע.

אחת התכונות האופייניות לבסיס הסלע-קרקע ברמת הנדיב היא מחשופי טוף חווארי היוצרים את העמקים הפנימיים, “מדרגות הטוף” על המצוק המערבי, ונחלים המתחתרים בטוף החווארי ובעמק הטוף המרכזי. נראה כי בעבר עובדו אזורים אלו וכי הצומח הטבעי בהם לא התחדש כלל. היום אזור זה נשלט על-ידי צומח עשבוני יחד עם עצים גדולים בודדים ועומדי מחטניים נטועים. חלק מהשטח עבר שיקום נופי והפך לבוסתנים או לשדות חקלאיים.
הגבעות למרגלות רמת הנדיב במזרח הן מתונות ובעלות קרקע יחסית עמוקה. הצומח האופייני לאזור זה הוא חורש פתוח עם עצי חרוב ושיחים מלווים בצומח עשבוני עשיר בדגניים.
הצומח העשבוני בחורש ובגריגה גדל בכתמים שבין השיחים והסלעים והוא עשיר במינים (כ-42 מינים לשטח של 5 מ”ר, הדר 1996) ובעל צורות חיים מגוונות. רשימת מיני הצמחים ברמת הנדיב כוללת 636 מינים. רשימה זו מורכבת בעיקר מחד שנתיים (66%, עם יחס 1:9 בין רחבי עלים: דגניים), עשבים רב שנתיים (12%) וגיאופיטים (10%). קטניות (13%), מורכבים (11%), סוככיים (6.1%) ומצליבים (4.5%) הן המשפחות הדו-פסיגיות העיקריות.

בפארק גדלים גם מספר מינים נדירים בקנה המידה הארצי, ביניהם: מרוות אייג (Salvia eigii), געדה קוצנית (Teucrium spinosum), דוגון ירושלמי (Lachnophyllum noaeanum), מרווה מנוצה (Salvia pinnata), חלמונית זעירה (Sternbergia colchiciflora) ווינקה עשבונית  (Vinca herbacea) , כמו גם חיטת הבר Triticum dicoccoides. שלושת המינים הראשונים נמנים על “ספר האדום” של צמחי ישראל (שמידע ופולק, בהכנה).