נופי מורשת בפארק הטבע

אונסק”ו (1972) הגדיר שני סוגים של נופי מורשת בעלי חשיבות אוניברסלית: נופי מורשת תרבותית ונופי מורשת טבעית.

המרחב הסובב את רמת הנדיב, הכולל את בקעת הנדיב, הר חורשן וגבעות אלונה, הוא מהיפים והמעניינים בארץ. מרחב זה עשיר בערכי טבע, חקלאות ונוף המייצגים את המורשת החקלאית והתרבותית של האזור בתקופות השונות (נוף התרבות בבקעת הנדיב), את יערות הפארק של גבעות אלונה ואת החורש הים־תיכוני הסבוך בשמורת הר חורשן. לצד כרמי ענבים ומטעים יש באזור מעיינות, מתקנים חקלאיים ואתרי מורשת מתקופות שונות.
עקב איכותו ורגישותו הגבוהה של מרחב בקעת הנדיב הוא הוגדר “מכלול נופי” על פי תמ”א 35 ו”מרקם מוטה שימור”, שלגביו הוכנה תוכנית מיוחדת (סובב בקעת הנדיב).

בימי קדם התבססה פרנסתם של תושבי רמת הנדיב על חקלאות בעל ועל גידול מקנה. גידולי הבעל שאפיינו את האזור היו כרמי זיתים, כרמי גפנים, בוסתנים וגידולי שדה (דגנים וקטניות).

גידולי שדה(דגנים)

עד תחילת המאה ה־20 עדיין שימשו שטחים שונים ברמת הנדיב לגידולי שדה. שטחים אלה ננטשו בהדרגה, עד שבסוף שנות ה־70 נטעה בהם קרן קיימת לישראל חורשות של אורנים וברושים. החורשות לא טופלו נכון ובזמן והידלדלו, ובראשית העשור השלישי הוסבו מחדש לשטחי חקלאות, בעיקר חיטה וכרמי זיתים, שעובדו בשיטות מסורתיות (ללא חומרי הדברה וכלים מכאניים).

עם הזמן הסתבר ששדות אלה מהווים בית גידול שבו נשתמרו מיני צומח נדירים, אשר נעלמו מנופי הארץ עם היעלמות החקלאות המסורתית. מאז משמשים שטחים אלה שדות חקלאיים שבהם אנו מגדלים דגנים שונים, בממשק של חריש רדוד וללא חומרי הדברה. ובכך אנו משמרים הן את הנוף החקלאי והן את מיני הצומח הטבעי המתקיימים בהם, חלקם מהנדירים ביותר בישראל (מרוות אייג) והמרהיבים שבהם (שום הגלגל). הדגנים המגודלים בשדות אלה משמשים מזון לעדר העיזים של רמת הנדיב.

בוסתן פירות

בשנות ה־80 ניטע בוסתן ממזרח לעין־צור. מיקום זה אינו מקרי; אנו יודעים כי בעבר חיו אנשים רבים סביב המעיין. בשנים האחרונות בוסתן זה משוקם ומטופח וניטעו בו עצים שונים מזני מורשת, דהיינו, עצים שמקורם בבוסתנים שונים שהתקיימו באזורנו שנים רבות.

גידול בעלי חיים (בעיקר צאן) היה חלק מאורחות החיים באזורנו בעבר הרחוק והקרוב. הצאן היה יוצא למרעה בשטחים שלא נמצאו ראויים לעיבוד ומשמש מקור לחלב, לבשר, לצמר ולעור. עדרי צאן היו מאז ומעולם חלק מהנוף התרבותי באזור, ומשנת 2004 רועה עדר הצאן של רמת הנדיב בשטחי הפארק כדי למנוע שריפות ולשמור על מגוון בתי הגידול בפארק. גם מטיילים הפוגשים בו יכולים לחוש, לראות ולהריח חלק מנוף העבר שנגלה לעין.