הברון רוטשילד

בנימין אדמונד היה בנם השלישי של יעקב-ג’יימס ובתיה-בטי רוטשילד, ראשי הענף הפריזאי של המשפחה. הוא קיבל הן חינוך יהודי מסורתי והן השכלה כללית, חיבב אמנות ובין היתר אצר אוסף ייחודי של ציורים ותחריטים שאותו הוריש למוזיאון הלובר. בשנת 1868 הצטרף  לעסקי המשפחה, ובגיל 32 נשא לאישה את בת דודו עדה-אדלאייד, שהייתה שותפה נאמנה לדרכו ולחזונו. כהוריו, היה פעיל בענייני הצדקה של הקהילה היהודית.
בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה בשנים 1881–1882 פעל הברון וסייע לפליטים שהגיעו לצרפת.  הוא חבר למנהיגות שהאמינה כי מקומו של העם היהודי בארץ ישראל.
את תרומתו ליישוב העברי בארץ החל בראשית שנות השמונים של המאה ה-19, כשהמושבות הראשונות שהקימו חובבי ציון נקלעו למשבר פיננסי. נציגי המתיישבים ביקשו סיוע דחוף לחלוצים שעלו על הקרקע. הברון מימן את כל הוצאותיהן של המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה, את מזכרת בתיה (עקרון) הקים מיסודה וסייע גם למושבות אחרות שלא היו תחת חסותו.
כאן החל למעשה מפעל חיים שמילא את מרבית שנותיו הבאות של הברון. מה שהרשים אותו במיוחד ושבה את קסמו היו נחישותם ואמונתם של המתיישבים החלוצים. “לא מרוב עונייכם תמכתי בכם ולקחתי אתכם תחת חסותי, כי אם מרוב תשוקתכם לחיות ולעבוד בארץ הקודש ולחיות לפי רוח תורתנו” – הכריז באוזני איכרי זכרון יעקב בעת ביקורו במושבה בשנת 1893.
במהלך השנים רכש הברון אדמות רבות בארץ ישראל. הוא פרש חסות על המושבות ושלח מומחים חקלאיים שיסייעו לחלוצים. 44 יישובים הקימו הברון וממשיכיו, ממטולה בצפון ועד מזכרת בתיה בדרום; מושבות, מושבים, קיבוצים ואף ערים. חלק מהיישובים נושאים את שמותיהם של בני משפחת רוטשילד, בהם זכרון יעקב – על שם אביו, יעקב-ג’יימס, מזכרת בתיה – על שם אמו בתיה-בטי, גבעת עדה – על שם רעייתו, עדה-אדלאייד.
נוסף על ההתיישבות החקלאית הטביע רוטשילד את חותמו על ראשית הפיתוח התעשייתי בארץ. בתמיכת הברון וממשיכיו הוקמו מפעלי התעשייה והתשתית הראשונים, בהם יקבים, מפעלי תעשייה חקלאית ואף תחנות הכוח הראשונות. שני היקבים הראשונים שהקים, בראשון לציון ובזכרון יעקב, היו באותה עת בין הגדולים בעולם.