תקופת הברונזה הקדומה- שדה הרגמים

רפי גרינברג

שדה הרגמים ברמת הנדיב המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה, 2000-3600 לפנה”ס, שוכן על מדרון דרומי טרשי מעל לנחל חוטם. קצהו המערבי נוגע במצוק הכרמל, ונשקף ממנו נוף מרהיב לעבר רצועת החוף ובקעת הנדיב.
אתר שדה הרגמים נחשף באביב 1989, בעת סקר מדוקדק בתחומי רמת הנדיב. באתר נתגלו כ-40 רוגמי קבורה ומתקנים נלווים, הפרושים על שטח שאורכו כ-400 מ’ ורוחבו כ-250 מ’. תופעת הקבורה במבני אבן עגולים מאפיינת את אזורי השוליים של ארץ ישראל החל בתקופה הניאוליתית המאוחרת וכלה בתקופת הברזל. בחקר שדות הקבורה נוהגים לייחס את שיטת הקבורה ברגמים של בודדים לקבוצות שקיימו אורח חיים של נוודים או של נוודים-למחצה, והימצאותם של הקברים באזורי השוליים של היישוב עולה בקנה אחד עם הנחה זו.
רוגמי הקבורה באתר נחלקים לכמה טיפוסי משנה, אך לכולם כמה מאפיינים משותפים: כל קבר כולל מעגל אבן בקוטר של 4–9 מ’ ובמרכזו תא קבורה מלבני. השטח שבין מעגל ההיקף לתא נבנה כרוגם נמוך של עפר ואבנים. מצב ההשתמרות שונה בכל קבר: מקצתם נשתמרו היטב ומקצתם נפגעו מסחיפה טבעית או פורקו חלקית בידי אדם, כנראה עוד בימי השימוש בבית הקברות.
רק תשעה רגמים הכילו ממצאים כלשהם, ובראש ובראשונה שרידי עצמות, דבר המעיד על תפקידם. כן נמצאו חרוזים, תליון עצם, פגיון נחושת ושני ראשי אלות, האחד של הימאטיט והאחר של מאגנטיט. בקבר 724 נמצאו משקולת תנופה וחוד נחושת של מקדחת ליפוף קטנה – עדות לעיסוקו של הנקבר.
במבט רחב יותר משתלב שדה הרגמים היטב בתמונה ההולכת ומתבהרת של הפסיפס החברתי בארץ ישראל בשלהי תקופת הברונזה הקדומה. ברגמים שברמת הנדיב מעין מיזוג של סגנונות בנייה שרווחו בארץ בתקופה זו: הרגמים של אבני גוויל שבדרום הארץ והדולמנים שלאורך בקעת הירדן וברמות שמשני צדדיה.