תחילת החפירות הארכאולוגיות
רמת הנדיב, בהגדרתה הגיאוגרפית כתא שטח בחלקו הדרומי של רכס הכרמל, מאופיינת ברמה מתונה ונוחה מצד מזרח ומצוק תלול מצד מערב. מיקומה במפגש בין מישור החוף הצפוני לעמקים, לצד צומת דרכים מרכזי בצפונה של הארץ, בקרבה למקורות מים זמינים, טופוגרפיה ואקלים ים-תיכוניים נוחים אפשרו לרמת הנדיב להיות אתר מיושב שבו פעל האדם במשך אלפי שנים. המחקר הארכיאולוגי הענף ברמת הנדיב וסביבתה מלמדנו על פעילות אנושית כבר מתקופות פרה-היסטוריות, ומאז האלף השני לפסה”נ ועד ימינו משמש המרחב המתואר כאן לפעילות אנושית כמעט ברציפות.
בשנת 1984 החלו החפירות הארכאולוגיות ברמת הנדיב בראשותו של הארכיאולוג יזהר הירשפלד, כחלק מפרויקט החפירות ברמת הנדיב ומטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות התמקדו בשלושה אתרים: חורבת עקב ואזור המעיין, שמרבית שרידיהם מהתקופה הרומית-ביזנטית ושדה הרגמים, מסוף תקופת הברונזה הקדומה. ממצאי החפירות פורסמו בהרחבה (Hirschfeld, 2000).
