ראשית פועלו של הברון בארץ

בסוף ספטמבר 1882 פגש הברון רוטשילד את הרב שמואל מוהליבר, מראשי תנועת “חיבת ציון” בפריז, שהגה תוכנית עם יחיאל ברי”ל, העורך והמו”ל של העיתון העברי “הלבנון”, להקמת מושבה חקלאית בארץ ישראל.

בהתאם לתוכנית נבחרו עשרה עובדי אדמה מנוסים מהכפר פבלוקה שברוסיה במטרה להוציאם להכשרה במקווה-ישראל, ורק לאחר שיוכיחו את עצמם – יבנו מושבת קבע. האדמות שיועדו למושבה החדשה נרכשו בסיוע הלוואה מהברון רוטשילד. עם תום תקופת ההכשרה במקווה-ישראל, ב-ז’ חשוון תרמ”ד, 7 בנובמבר 1883, עלו לקרקע וחרשו את התלם הראשון.

נציג מתיישבי ראשון לציון, יוסף פיינברג, פנה לברון רוטשילד בבקשת עזרה כספית לשם חפירת באר ראשונה למושבה, תמיכה במשפחות העניות ושיגור גנן (אגרונום, בלשון התקופה). הברון הסכים לסייע, ובנובמבר 1882 שלח ממקווה-ישראל את האגרונום דיגור ז’סטין לייעץ למושבה. הוא הגיש למושבה סיוע בסך 30,000 פרנק, ביקש שלא יפרסמו את שמו ברבים והבטיח לתת תמיכה נוספת בתנאי שיקבלו 10–15 משפחות נוספות להתיישבות.
בהמשך פנה אליו הרב צדוק הכוהן וביקש סיוע לתושבי זמארין, לימים המושבה זכרון יעקב. הברון סייע גם להם ופרס את חסותו על המושבה.