פתיחת גני רמת הנדיב וחנוכת הגנים

כ-20 שנה אחרי מותם, ב-6 באפריל 1954, הועלו עצמותיהם של הברון והברונית דה רוטשילד ארצה בספינת חיל הים של צבא מדינת ישראל הצעירה, ונטמנו בטקס קבורה ממלכתי ברמת הנדיב.
הרקע לבחירת רמת הנדיב כאתר הנצחה נוצר באחד מביקוריו של הברון, בעת שסייר בצלעות הדרומיות של הרי הכרמל והביע את רצונו להיטמן למנוחת עולם “בסלע”, דהיינו באדמה הסלעית של הכרמל.
בשנת 1936, כשנתיים לאחר מותו, יזמו בנו של הברון, ג’יימס דה רוטשילד, ורעייתו, דורותי, את הקמת גני הזיכרון. ההר שהיה מוכר בשמו אום אל-עלק, נבחר להיות האתר שבו יינטעו הגנים, בשל יופיו ובשל מיקומו, בין מושבות הברון.

בין האישים שנכחו בטקס: ראש הממשלה דאז, משה שרת, ונשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, כתב בהספדו לברון: “אני מסופק אם בכל תולדות העם היהודי בגולה, תקופה של אלפיים שנה, אפשר למצוא אדם שישווה לדמותו הנפלאה של בונה היישוב היהודי במולדת המתחדשת של ימינו, דמותו של הברון אדמונד דה רוטשילד”.

בטקס ממלכתי הובאו ארונות הברון ורעייתו לקבורה ברמת הנדיב. יום קבורתו של הברון היה גם יום פתיחת שעריה של רמת הנדיב. כעבור ארבע שנים, בשנת 1958 התשי”ח, נחקק “חוק גני רמת הנדיב”, הקובע כי רמת הנדיב תחזיק בשטחים אלה ותנהלם כגן ציבורי וכפארק המוקדש להנצחת זכרו של הברון רוטשילד.

מאז רמת הנדיב משמשת זיכרון חי למורשתו של הברון, שכונה “הנדיב הידוע” ו”אבי היישוב”, ולפועלו.