חורבת עקב וחורבת עלק – התקופה הרומית

בחורבת עקב ברמת-הנדיב נחשפו שרידי מבנה ובו רובע מגורים ומתקני תעשייה שתוארכו לתקופה ההרודיאנית. בחפירות נמצאו מטבעות, כלי חרס רבים, נרות שמן, וממצא נוסף המעיד כי המקום שימש חווה חקלאית. מתקן מטויח ומדורג זוהה כמקווה טהרה.
בחורבת עלק נמצאו שרידי מבנים וחדרים לצד קו החומה ההלניסטית ומחוצה לה. מתקנים חקלאיים להפקת תוצרת חקלאית מעידים כי גם אתר זה שימש חווה חקלאית. ממצאים רבים, כולל מטבעות, שברים של כלי חרס ונרות שמן מתוצרת מקומית ומיובאת, מעידים כי האתר שימש מרכז מקומי בתקופה הרומית הקדומה. לצד האתר פעלו בית בד ומתקן לגידול יונים (קולומבריום), ובמעיין הוקמו אמת מים וברכות  ונבנה בית מרחץ, עדות למעמדם, לפרנסתם ולתרבותם של תושבי האתר. אולם בניגוד לממצא בחורבת עקב, באתר זה נמצאו ממצאים המעידים על המשכיות בתקופה שבין שתי המרידות ולכל אורכה של התקופה הרומית.
התקופה הרומית בארץ ישראל נחלקת לתקופה הקדומה ולתקופה המאוחרת. בתקופה הרומית הקדומה התמרד היישוב היהודי בארץ ישראל פעמיים נגד הרומאים. בתקופה זו כלולה גם התקופה ההרודיאנית, שנמשכת מעלייתו של הורדוס לשלטון (37 לפנה”ס) ועד חורבן בית המקדש השני בירושלים בשנת 70 לספירה, בסופו של המרד הגדול. סופה של התקופה הרומית הקדומה מתוארך לסופו של המרד השני, הוא מרד בר כוכבא, בשנת 137 לסה”נ. התקופה הרומית המאוחרת נמשכת משנת 137 לספירה ועד עלייתו של הקיסר קונסטנטינוס לשלטון בשנת 324 לספירה וראשיתה של התקופה הביזנטית.