התקופה הפרסית
עדויות להתיישבות מהתקופה הפרסית באזור רמת הנדיב התגלו בחורבת עקב ובחורבת עלק. בחפירות בחורבת עקב נמצאו כלי חרס וסיכת רכיסה ממתכת (פיבולה) המתוארכות לתקופה הפרסית וכן מספר שברי צלמיות בהם שני שברים של צלמית מטיפוס “סוס ורוכב”. הממצאים מלמדים על קיומו של  ישוב ואתר פולחן בסמוך לו.
בחפירות חורבת עלק נמצאו ראשי קירות שתוארכו לתקופה הפרסית, כולל לצד החומה ההיקפית של האתר. בחפירות אלו נמצאו כלי חרס רבים מהתקופה הפרסית  כולל מורטריות, קנקנים עם ידיות סל, נרות צבוטים, פכיות, קרמיקה מזרח-יוונית וטיפוסים נוספים, עדות לאופי אתר היישוב במקום.
מחורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים (586 לפנה”ס) ועד השלמת הכיבוש הפרסי על שטחי ממלכת בבל, בשנת 539 לפנה”ס הייתה ארץ ישראל בשלטון בבלי. המצב השתנה בעת שניתנה הצהרת כורש בשנת 538 לפנה”ס, שלפיה ניתנת רשות ליהודים בגלות בבל לעלות לארץ ולהקים בה אוטונומיה יהודית. סופה של התקופה, המכונה על שם האימפריה הפרסית, באה לקצה עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה”ס.