השבת איילי הכרמל לטבע

במסגרת מאמצי ההשבה של בעלי חיים לטבע, שוחררו ב-10 במרץ 1997 ברמת הנדיב שבעה איילי כרמל מגרעין הרבייה בחי בר כרמל. השחרור לווה במעקב מְמוּשְדָר לאפיון תנועת האיילים ולניטור הישרדותם.

איילי הכרמל הושמדו בהדרגה בכל אזור הים התיכון, שבו היו נפוצים. ציידים מכרו את בשר האיילים ואת קרניהם, ששימשו לסירוק צמר וכקולבים דקורטיביים בבתי עשירים באותה תקופה. אוכלוסיית איילי הכרמל האחרונה שרדה בכרמל, שהיה סבוך יחסית, אך גם הם חוסלו בראשית המאה בציִד המוני שאִרגן קצָב גרמני מחיפה.

אייל הכרמל האחרון נורה בשנת 1912 בידי מוסטפא בוסתנג’י, צייד מעִסְפִיָא, לבקשתו של ישראל אהרוני, “הזואולוג העברי הראשון”. בקשתו של אהרוני שיקפה את אמונתם של זואולוגים בראשית המאה, ש”הטבע אינסופי”, ולכן אין מניעה לצוד חיות לשם פחלוצם ושימורם במוזאונים או לצורכי מחקר.

אייל הכרמל הוא היונק הגדול האחרון שנעלם מצפון הארץ, ולפי חוקי הארגונים לשמירת טבע בעולם, מי שנעלם אחרון הוא הראשון שיש להשיבו לטבע. עם זאת, השבת איילים לטבע היא פרויקט מסובך במיוחד, משום שקשה מאוד להחזיקם ולהביא לרבייתם בשבי. בגני חיות האיילים מתים במהלך השנה הראשונה, כנראה משום שאיננו יודעים להעניק להם את סוגי המזון והמינרלים שהם משיגים בחיי בר.

בפברואר 98 ניצודה בציד בלתי חוקי נקבת אייל כרמל בהיריון. היא זוהתה כאחת מששת האיילים ששוחררו בשנת 1997. הקולר עם המשדר שהיה על צווארה – נחתך והושלך לערוץ נחל.