התחנה הראשונה בירושלים היתה הכותל המערבי. הוא היה מזועזע מהצפיפות וההזנחה במקום וביקש לרכוש את השטח, לבנות שכונה חדשה ראויה למגורים ולהכשיר את הסביבה כיאה למקום הקדוש, אך לאחר שהרב הספרדי הזהירו מחשש כי הדבר עלול לגרום לתסיסה בקרב המוסלמים, נמלח בדעתו . הם התאכסנו במלון קאמיניץ ובמוצאי שבת ערכו קבלת פנים לגדולי הרבנים האשכנזים והספרדים, בהמשך סיירו ברחובות העיר, ביקרו בקבר רחל, ונסעו למושבות ראשון לציון, מזכרת בתיה, פתח-תקוה וזיכרון יעקב שהיתה אהובה עליו במיוחד. בזכרון-יעקב ערכו האיכרים לכבודו תהלוכת לפידים מרהיבה, ילדי ביה”ס קבלו את פניו במאור פנים ושרו שירים עבריים ואף השייחים הערבים מהסביבה הגיעו לחלוק לו כבוד. במשך שמונה ימים שהה במושבה, ביקר בבתים, התעניין בכל פרט ועודד לימוד תורה ושמירה על מצוות. משם, המשיך לראש פינה הנוף המרהיב הנשקף ממנה כבש את ליבו והוא הביע את רצונו לרכוש אדמות בסביבה, מים החולה לים כנרת.

ב 25 בינואר 1899 מגיע הברון לביקורו השלישי בארץ. אונייתו עוגנת בנמל יפו ומשם הוא פונה לבקר במושבה ראשון לציון, מגיע ליקב, טועם מהיין ומודיע לאיכרים כי מעתה ואילך יהיה עליהם לדאוג לעצמם. לאחר מכן הוא ממשיך למושבה פתח תקווה. הוא זוכה לקבלת פנים מצד צעירי המושבה שבאו רכובים על סוסים, ובראשם אברהם שפירא, שלימים הפך לשומר ראשו בעת ביקוריו. הוא אינו מוותר על ביקור קצר בירושלים ומשם חוזר ליפו, מפליג לטנטורה ומבקר במושבה זכרון יעקב. ככל הנראה הביקור הזה היה ענייני. ירחמיאל הלפרין, ממייסדי המושבה זיכרון יעקב, כתב ביומנו: “קיבלנו את פני הברון שיחיה עם הברונית בפעם השלישית במושבתנו. הם שהו שעות אחדות במושבה, הוא בקר בבית הכנסת ביקב, בבית הספר, בבית הפקידות.
15 שנה לאחר ביקורו הקודם בו נחל אכזבה מגיע הברון ב-1914 הברון לקטוף את פירות עמלו. המושבות היו מבוססות, החקלאות שגשגה. בדברי התודה למתיישבים בזיכרון יעקב : “…. מאז ועד היום עשיתם חייל רב, אתם ובניכם. גרמתם לי הרבה קורת רוח”. באחת מקבלות הפנים השמיעה מקהלת בית-הספר שירים בצרפתית הגיב: “שירים צרפתיים שמעתי הרבה בצרפת, פה אהיה מאושר לשמוע שירים עבריים”.