שמיטה ברמת הנדיב
בשנת התשע”ה , ציינה רמת הנדיב לראשונה שנת שמיטה בפועל בתחומי האתר. לפי ערכי היהדות, אחת לשבע שנים עוצרים את מרבית העבודה בגינון ובחקלאות:
“שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ – שַׁבָּת לַה’: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר (ויקרא כה, ג – ד). לפי פרשנות חז”ל, המצווה נועדה לתת לאדמה פסק זמן והזדמנות לחדש עצמה, כך שבששת השנים הבאות תתחזק ותניב פרותיה מחדש.
רמת הנדיב מקיימת את שנת השמיטה במובן החקלאי, כמו גם בהיבטים סביבתיים וחברתיים, תוך התייחסות לארבעה עקרונות מובילים:
