פעילויות ואירועים
שביל שהוא מסע בזמן, ובמרכזו סיפורו של עין צור – מעיין שופע שהביא לכאן מתיישבים רבים בתקופות היסטוריות שונות. כשאנו מלוּוים בחורש ים־תיכוני ובתצפיות נוף לבקעת הנדיב, נכיר בית מרחץ רומי ונגלה את סוד קסמם של המים, נחלוף על פני שרידי בית חווה ונזכה להמון פינות קסומות למנוחה.
שימו לב: עקב בנייה מאסיבית באיזור ביה”ס כרמים, הכניסה למעיין עין צור, דרך ביה”ס כרמים, עברה דרומה- סביב הסירה
אופי השביל: קל, מתאים לכל הגילאים (לא מתאים לעגלות תינוק).
צבע סימון: לבן־כחול-לבן.
אורך השביל: כשני קילומטרים וחצי.
מפת השביל(להורדה)
משך הטיול: כשעה וחצי.
נקודת מוצא: השביל מעגלי; מתחיל ומסתיים בכיכר “ראשית השבילים”.
עונה מומלצת: כל השנה.
טלפון חירום (לאחר שעות הפתיחה) פקח תורן 053-6452336
שימו לב: אין להדליק אש בשטח הפארק, לפרטים נוספים >>
היכנסו לאפליקציית WHISHTRIP לאפשרות ניווט נוחה בשבילים.
ניתן לשכור משקפת + חוברת ציפורים בחנות המידע, בעלות של 25 ש”ח.
החוברת נשארת אצלכם למזכרת.
סימון השביל מתחיל בכיכר ראשית השבילים. יש שני עמודים עם סימון לבן-כחול-לבן. נלך לצד העמוד הימני, שעליו הכיתוב “תחילת המסלול”. העמוד השמאלי הוא סיום המסלול, ועליו גם הסימון של שביל ישראל, שחוצה את רמת הנדיב.
השביל שלנו חוצה דרך עפר ועובר דרך שיחי אלת מסטיק ובר זית, עד שאט־אט נגלה לנו הנוף הפתוח של בקעת הנדיב. אם תסיטו את מבטכם דווקא אל האדמה, ייתכן שתגלו גללים של שותפיכם למסלול, כמו דורבנים, צבאים ותנים, שילוו אתכם לאורך הדרך. אלו הן “תחנות ריח”, המשמשות אותם לתקשורת בענייני טריטוריה ורבייה.
הבקעה של הנדיב
אחרי שנחצה דרך עפר נוספת, נגיע אל נקודה 1 – התצפית. לעינינו נפרשת במלואה בקעת הנדיב, המשובצת פסיפס של שדות, כרמים ומטעים. מדרום – המושבה בנימינה, הקרויה על שמו של הנדיב הידוע, בנימין אדמונד דה רוטשילד. מעבר לבקעה, באופק, נישא הר אמיר שבצפון השומרון ובו היישובים אום אל־ פחם, מי עמי, קציר וערערה. מצפון – המושבה זכרון יעקב.
זוהי נקודה נהדרת לעצירה, אבל אם תרצו גם צל, המשיכו לרדת לאורך הסימון שמאלה לנקודה 2 – עץ החרוב. הנוף עדיין כאן, ומאחוריכם עץ חרוב מעניין שצמח בתוך בקע בין שני סלעים, שנוצר משֶבר גאולוגי.
נמשיך לרדת עם השביל, עד שמשמאלנו נבחין בגדר התוחמת בית עלמין מוסלמי של הכפר אום אל־עלק, שהיה כאן בעבר על חורבות עלק. בחודשים אפריל ומאי מציצים מאחורי הגדר פרחי איריס ארם נהריים.
השביל פונה שמאלה, חוצה דרך עפר וחולף על פני משוכות צבר, ששימשו גדר טבעית לכפר. נמשיך עד נקודה 3 – עץ אלון תבור ולצדו ספסלים למנוחה מושלמת מול הנוף.
כאן גרות בכיף צפרדעים
מעץ האלון נרד עם השביל, נפנה ימינה, כשמשמאלנו בית המרחץ ובריכות עין צור, שאליהן נגיע בהמשך. נגיע למתחם פיקניק מוצל. משמאלנו בריכה חצי עגולה שנבנתה כחלק משחזור שנעשה כאן בשנות ה־80, למתחם חקלאות קדומה. הבריכה מקבלת את המים מעין צור ומשמשת שוקת לבעלי החיים.
ממתחם הפיקניק נחצה את פלג המים הזורמים, על גשרון עץ.
הגענו לנקודה 4 – בריכות מים שנחפרו על ידי צוות רמת הנדיב בשנות ה־90.
הבריכות משמשות כמערכת אקולוגית שלמה – בית גידול לח למגוון צמחים ובעלי חיים כמו אילנית, צפרדע הנחלים, קרפדה, שפירית וסרטנים. לצערנו, בתי גידול לחים טבעיים בישראל הולכים ונכחדים, ואיתם גם הצמחים ובעלי החיים הללו.
השביל פונה שמאלה, יוצא אל כרם עצי זית, שמעליהם שתי טראסות חקלאיות משוחזרות, ומוביל אותנו לנקודה 5 – בית המרחץ הרומי.
ברוכים הבאים לספא
הרומאים ידעו לחיות טוב. בית המרחץ היה למעשה ספא, ששימש אותם גם לרחצה וגם למפגש חברתי ולעריכת עסקאות כלכליות, והכול בזכות מימיו של מעיין עין צור.
החדר שמימין לנו, ובו מדרגות, היה חדר המלתחה, ובו אמבט מים קרים. אחרי הטבילה באמבט פנו הרוחצים אל חדר הביניים שמתחתינו, ומשם אל החדר החם. העמודים הנמוכים הרבים שנמצאים כאן נשאו את הרצפה, ואל החלל שנוצר מתחת הגיע אוויר חם ממתקן הסקה סמוך, שחימם אותה. על הרצפה שפכו מים שיצרו אדים.
כשנצא מבית המרחץ נראה את מקור מימיו – בריכה גדולה שכיום היא ריקה, אך בתקופה הרומית הייתה מלאה במים ששימשו אותם לא רק לבית המרחץ אלא גם לחקלאות ולשחייה. המים הגיעו אליה ממעיין עין צור הסמוך באמצעות אמת המים שרואים כאן. מדובר באחת ממערכות אספקת המים הקדומות השמורות ביותר שנמצאו בארץ.
בתקופה העות’מאנית, בעת הקמת בית חורי הסמוך בשנת 1880, המים הועברו בצינור אל בריכה חדשה בנויה אבן, היא הבריכה הקטנה הסמוכה, שעד היום מלאה במימיו הצלולים והקרירים של עין צור, שמתאימים לשכשוך.
ילדים ו”ילדים בנפשם” ייהנו לצעוד בתוך המים מתחת לתקרה המשולשת – עד לבריכה הקטנה, העות’מאנית, לשכשוך מרענן ביום חם.
נביעה אחת קטנה
נלך בעקבות האמה למקום שבו הכול מתחיל: נקבת עין צור. הגענו אל נקודה 6 – הנִקבה ומערכת המים.
עד שנות ה־80 של המאה הקודמת היה המקום מכוסה שיחי פטל. זרזיף של מים העלה את החשד שמסתתר כאן מעיין, ובמקום החלו חפירות ארכיאולוגיות, שחשפו נקבה גדולה עם מעיין שנובע מתוך סלע. זהו עין צור. לצערנו, המעבר לנביעה עצמה חסום היום על ידי שער נעול, מסיבות בטיחותיות, אך בתוך הנקבה אפשר לראות את ראשיתה של אמת המים שחפרו הרומאים, כדי לתעל את המים עד לבריכת האגירה הגדולה שראינו ליד בית המרחץ. אורכה הכולל של אמת המים הוא 47 מטרים.
מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, הנקבה כולה הייתה מלאה במים ושימשה כבריכת רחצה פולחנית. בקרקעיתה התגלה אוצר של 2,100 מטבעות, ומשערים כי שימשה “באר משאלות”, עם סגולות פריון שייחסו למים.
נחזור מהנקבה בעקבות אמת המים – ילדים ו”ילדים בנפשם” ייהנו לצעוד בתוך המים מתחת לתקרה המשולשת – עד לבריכה הקטנה, העות’מאנית, לשכשוך מרענן ביום חם.
כמו אצל “זהבה ושלושת הדובים”, נותרה רק הבריכה הבינונית – והנה היא, ליד הבריכה הקטנה, גדולה ורדודה, גם אליה מגיעים מי המעיין בצינור נוסף. זוהי הבריכה החדשה ביותר: היא נבנתה ב־1939 על ידי מתיישבי תל צור, שעל הגבעה ממזרח. ב־1941 עברו המתיישבים למבצר שוני הסמוך, והבריכה משמשת היום בית גידול לבעלי חיים ואינה מתאימה לרחצה.
בלתי נתפס איך נביעה קטנה בסלע מביאה עמה כל כך הרבה היסטוריה, ואחרי שעיכלנו את כל העושר שנוצר כאן, הגיע הזמן להמשך הטיול.
בלתי נתפס איך נביעה קטנה בסלע מביאה עמה כל כך הרבה היסטוריה
מגדל שלם של יונים
השביל עולה במדרגות מאמת המים, ומגיע לשני פירים חסומים ברשת, ששימשו לתחזוקת הנקבה. לידם נקודה 7 – שריד לשובך יונים – קולומבריום – מגדל עגול שנבנה בעת העתיקה והתנשא לגובה 8–10 מטרים. השריד שנתגלה כאן היה בסיס המגדל. היונים נכנסו למגדל דרך פתחים בחלקו העליון וקיננו בגומחות פנימיות קטנות. הפרשותיהן שימשו לזיבול השדות, בשרן וביציהן נאכלו, והשתמשו בהן גם לצורכי פולחן.
מהקולומבריום השביל מטפס על טראסה בנויה עם עצי זית. אחרי שנעלה שני גרמי מדרגות, נגיע לנקודה 8 – המכלול ארכיאולוגי בחורבת עלק. חפירות ארכיאולוגיות חשפו כאן אתר רב־שכבתי שההתיישבות בו החלה עוד בתקופה הפרה־היסטורית, נמשכה לאורך ההיסטוריה והתחדשה בתקופה העו’תמאנית עם הקמת הכפר אום אל־עלק. כיום הגישה לאתר חסומה.
נעבור דרך משוכות צבר ונגיע לנקודה 9 – בית חורי.
גלגולו של בית חווה
המבנה שלפנינו, בעל הגג המקומר, הוא שריד למה שנותר מבית החווה של משפחת אל־חורי, משפחה נוצרית שחיה כאן בתקופה העות’מאנית. המבנה הוקם ב־1880 בעזרת אבנים שנלקחו מהאחוזה בחרבת עקב, והיה בנוי חדרים־חדרים שהקיפו חצר פנימית. המבנה הקרוב יותר אלינו היה מסגד ששימש את אריסיה המוסלמים של משפחת אל־חורי.
ב־1913 רכשה החברה להתיישבות יהודית (יק”א) את חוות חורי בשמו של הברון אדמונד דה רוטשילד, יחד עם האדמות שמסביבה, שהפכו לרמת הנדיב של ימינו.
בין 1919 ל־1923 התיישבו כאן שלוש קבוצות של חלוצים, אך ניסיונותיהם לא צלחו, ולמרות התלהבותם הם נכנעו לתנאי המחיה הקשים ועזבו. עם זאת מאמציהם לא היו לשווא והניבו שינויים משמעותיים בנוף. הבולט בהם הוא ייבוש ביצות שוּני וכבארה.
פעם היה כאן גיר
אנחנו קרובים לסיום המסלול. נמשיך בחורשת אורנים דלילה ותת־יער של אלות מסטיק. במעלה המדרון נגיע לנקודה 10 – מחצבות גיר קדומות, שסיפקו אבני בנייה ליישובים העתיקים כאן. רוב המחצבות התכסו עם הזמן בעפר ובצמחייה, וחלקן הופכות למאגרי מים בחורפים גשומים ומהוות בית גידול נוסף לבעלי חיים.
בסיום העלייה מסתיים גם השביל וחוזר אל נקודת ההתחלה, אבל המעיין, העתיקות, הצמחים, בעלי החיים והנוף נשארים כאן ומחכים לפגוש אתכם שוב בפעם הבאה.
תודה שבחרתם לטייל בפארק טבע ברמת הנדיב. רגע לפני שאתם יוצאים למסלול, כדאי לעצור ולבדוק שלא שכחתם כלום. ריכזנו למענכם מספר עצות והנחיות כדי שחוויית הטיול תהיה מהנה ובטוחה: לטייל נכון
היכנסו לאפליקציית WHISHTRIP, ה- WAZE של המטיילים, איתה תוכלו לתכנן את הביקור. האפליקציה תלווה אתכם גם במהלך הביקור ותיידע אתכם על נקודות העניין בשביל. תוכלו להתרשם מתמונות וסרטונים, או/ו להעלות את שלכם.
יש לך שאלה? נשמח לעזור
המונח טביעת כף הרגל האקולוגית קורם עור וגידים בחלק המערבי של מרכז המבקרים. תא גינון גדול בצורה של כף רגל מונח במרכז המתחם, העקב פונה לצפון, הבוהן וארבע אצבעות, כיחידה אחת – לדרום.
להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.
