ניפגש עם סימון שביל צהוב (שביל שמחבר בין מסלולים שונים ברמת הנדיב) אך נמשיך עם האדום הלאה. כיוון שלאורך המסלול כמעט ואין צל, ננצל למנוחה פינה נחמדה מוצלת שניתקל בה במהרה.
מכאן הסימון מוביל לשביל צר בשטח עם צמחיית שיחים, ולפתע ללא הכנות מוקדמות, נגלה לפנינו תחילת המתחם של חורבת עקב, או בשמה הערבי ח’רבת מנצור אל עקב.
חורבת עקב: מי לא היה רוצה כאן אחוזה?
תחילה נגלית לנו חומת אבן ולצדה מדרגות. נעלה במדרגות ונצעד בשביל המרכזי. הגענו אל חורבת עקב (נקודה 3 על המפה).
אנחנו נמצאים בנקודה הגבוהה ביותר ברמת הנדיב (141 מטרים מעל פני הים) על המצוק הדרום-מערבי של הכרמל, שחולש על נוף מרהיב לשומרון ובקעת הנדיב, אך בעיקר לים ולמישור החוף. נקודה שללא ספק רבים היו חפצים לגור בה, ולא משנה באיזו תקופת זמן…. הנקודה הזאת היא מתחם שנתגלה בו עולם ומלואו.
במהלך חפירות ארכאולוגיות שהחלו ב-1984 נחשף מתחם גדול ששימש למגורים בשלוש תקופות שונות: בתקופת בית שני (המאה הראשונה לספירה) היה כאן בית אחוזה רחב ששייך למשפחה יהודית. בתקופה הביזנטית (מאות 4-5 לספירה) הייתה כאן וילה חקלאית עם מחסנים ואורוות, שאליה צמודים גת ושני בורות מים. ובימי הביניים (מאות 13-14 לספירה) גרו כאן מתיישבים ארעיים שמצאו מחסה בין ההריסות. רוב אבני ההריסות נלקחו מכאן בסוף המאה ה-19, כנראה לבניית בית חורי בשביל המעיין. בשטח יש שילוט שמרחיב מה היה כאן בכל אחת מהתקופות.