נמיות וחתולים הראו מגמות יורדות במקביל לעלייה בדריסות התנים ואילו בשועלים נצפתה ירידה הדרגתית לאורך התקופה כולה.
בגיריות נצפה מס’ דריסות מועט (7 לאורך התקופה), ככל הנראה עקב צפיפות נמוכה ושימוש במעברים תחתיים בכביש.
חזירי בר ודרבנים הראו מגמות מעורבות ולא עקביות. עבור אוכלוסיית הצבאים, דריסות אינן מהוות גורם תמותה משמעותי, ייתכן שעקב הימנעות מחציית הכביש עם העלייה בנפח התנועה.
בנוסף, מראים המינים השונים דגמי פיזור שונים של הדריסות לאורך השנה, בהתאם לעונתיות בשיחור מזון, בהפצה וברבייה. כך, מרבית דריסות התנים מתרחשות בסתיו, עונה בה מתפזרים הצעירים שנולדו באביב.
גם פיזור הדריסות במרחב, סיפק מידע מעניין, ונצפו הבדלים בין המינים השונים גם בפיזור הדריסות ובמוקדים, לאורך מקטעים שונים בכביש.
תנים וחתולים, למשל, הראו מוקדי דריסות מפוזרים על פני מספר מקטעים, בעיקר כאלו שקרובים לאזורי פעילות אנושית (סופרמרקט ואולם ארועים במקטע הדרומי, פחי אשפה ונקודות להאכלת
חתולים בצפוני יותר), בעוד רוב הדריסות של חזירי בר ודרבנים מרוכזות במוקד אחד בדרום הפארק, מול שטחי טבע וחקלאות.
לצד תרומתם המדעית והיישומית, נתוני דריסות מהשטח הם גם דרך להעלות את מודעות הציבור ומקבלי ההחלטות לנושא במטרה לקדם פעולות מצד הרשויות לצמצום היקף הבעיה.