המרעה באיזור רמת הנדיב מכיל בעיקרו צמחיית חורש ים תיכוני, מעוצה וגס, עתיר בפוליפנולים. אלו הם חומרים אשר בריכוזים מסויימים עלולים לגרום לפגיעה בעיכול המזון במעלי גירה. אולם, עיזי חלב מגזעים מקומיים (כגון ממבר ודמשקאי) הרועות ברמת הנדיב, התפתחו בקו-אבולוציה עם צמחי המרעה הים תיכוני, כך שהם יכולים לבסס את הדיאטה שלהם על צמחיה עתירת פוליפנולים ללא פגיעה בצריכת המזון וייצור החלב. מעניין לדעת כי אותם פוליפנולים לא רק שאינם מגבילים את יצור חלב בעיזים אלו, אלא אפילו משפרים את יעילות הייצור. כך, עיזים רועות מגזעים מקומיים, מייצרות חלב עתיר יותר בחלבון ושומן ביחס לעיזים מאותו גזע שנשארות בדיר ומקבלות מנה המשמשת את מרבית עדרי עיזי החלב המסחריים בארץ.
שיפור זה בכמות מוצקי החלב איננו נגרם כתוצאה מצריכה מוגברת של מזון או של אנרגיה במזון. ככל הנראה, שיפור זה נגרם כתוצאה משיפור וייעול תהליכי עיכול במערכת העיכול, אך לא רק. אנו מניחים כי הפוליפנולים, בחלקם לפחות, נספגים למערכת הדם ומשם לרקמות השונות, כולל העטין. בעטין הם מספקים מערך הגנה מפני רדיקלים חופשיים, ובכך מאפשרים ייצור אנרגיה מוגבר. אנרגיה זו משמשת את תאי העטין לייצור מוגבר של רכיבי החלב. כמו כן, דיאטה עתירה בפוליפנולים,