השפעת ציד ושימושי קרקע שונים על ההתנהגות, המבנה החברתי והפיזיולוגיה של חזירי הבר באזורים עירוניים, חקלאיים וטבעיים בישראל

תקציר

השפעת ציד ושימושי קרקע שונים על ההתנהגות, המבנה החברתי והפיזיולוגיה של חזירי הבר באזורים עירוניים, חקלאיים וטבעיים בישראל

חזיר הבר (Sus scrofa) הוא יונק אוכל-כל גדול החי בדרך כלל במגוון רחב של בתי גידול ותנאי אקלים. זהו אחד ממיני היונקים עם התפוצה הרחבה ביותר בעולם, ומבין הפרסתנים תפוצתו היא הרחבה ביותר. תחום התפוצה הטבעי שלו משתרע ממזרח רוסיה, יפן ודרום-מזרח אסיה, ועד למערב אירופה ואגן הים התיכון. חזירי בר שמקורם בחזירי בית שהתפראו, הופצו על-ידי האדם בחלקים מאמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אוסטרליה וניו זילנד. אפשר למצוא חזירי בית שהתפראו גם באיים כמו גלפגוס ואלדברה. מבנה גופו של חזיר הבר הוא צר ומותאם לריצה וללחימה. גופו מכוסה בשיער קשיח ובעור עבה, המגנים עליו בעת חדירה לתוך סבכי שיחים. אורך גופו מגיע עד 180 ס”מ, גובהו 30-102 ס”מ באזור הכתף ומשקלו 50-200 ק”ג. הזכרים גדולים יותר מן נקבות, גופם ארוך יותר ומשקלם רב יותר. פרוותם של חזירי הבר עשויה שערות נוקשות וגסות שצבען חום-אפור עד שחור, אולם הגורים נולדים מפוספסים בפסי אורך חומים וצהובים לסירוגין, אשר דוהים בהדרגה ונעלמים כליל בגיל ארבעה חודשים.

הגורים נשארים עם עדרי הנקבות במשך כשנה וככל שהם גדלים, כך הקשר שלהם עם אמם הולך ומתנתק, והם נהיים עצמאיים יותר ויותר. רוב הנקבות הצעירות נוהגות להישאר באזור שבו נולדו, ולעתים קרובות הן אף נשארות בעדר שבו גדלו עם אמן. לעומת זאת, הזכרים הצעירים בדרך כלל מגורשים על-ידי הזכרים הבוגרים הטריטוריאליים, בערך בין גיל 9 ל 14 חודשים, ויוצרים עדרים של זכרים צעירים עד שהם מגיעים לבגרות מלאה בסביבות גיל 3-4 שנים, אז הם כבר חזקים ומנוסים מספיק כדי להילחם על טריטוריות משלהם. תזונתם של חזירי הבר מגוונת מאוד. היכולת שלהם להסתגל למגוון גדול של סוגי מזון מאפשרת להם להתקיים כמעט בכל אזור בתחום תפוצתם. חזירי הבר הם אופורטוניסטים אוכלי-כול, והם אוכלים כל סוג של חומר אורגני אך בעיקר חומר צמחי (~90% מהתזונה), כגון שורשים, בלוטים, אגוזים, חומר צמחי ירוק ויבולים חקלאיים. יתר תזונתם מורכבת ממגוון גדול של פטריות ובעלי חיים, כגון תולעים, חלזונות, פרוקי רגליים, דגים, ציפורים, ביצי ציפורים וגם יונקים קטנים ופגרים. בישראל, כמו במדינות רבות אחרות באירופה ובאסיה בעשורים האחרונים, אוכלוסיות חזירי הבר גדלו והתפשטו, במיוחד בסביבות אזורים חקלאיים ועירוניים. התוצאות של הגידול באוכלוסיות אלה כוללות עלויות כלכליות גבוהות הנובעות ממגיפות המועברות לבע”ח ולבני אדם ומנזקים לגנים באזורים עירוניים ולגידולים חקלאיים.

על מנת לבחון את השפעות הציד על התנהגות החששנות והמבנה החברתי של חזירי הבר, התקנתי מצלמות המופעלות ע”י חיישני תנועה לאורך שבילי תנועה קבועים של החזירים. השערת המחקר שנבחנה במסגרת פרק זה היא שצייד יגרום לרמות חששנות גבוהות יותר ולשינויים במבנה החברתי של חזירי הבר. ממצאי פרק זה מצביעים על הבדלים משמעותיים בהתנהגות החששנות של חזירי הבר בין שטחים חקלאיים לשמורות טבע. באזורים חקלאיים, נקבות בוגרות היו חששניות באופן משמעותי בהשוואה לזכרים בוגרים. בהתאמה לכך באזורים אלה מצאתי באופן משמעותי יותר זכרים בוגרים ופחות עדרי משפחה המובלים ע”י נקבות בוגרות. תוצאות אלו מעידות שנקבות שחוששות יותר מזכרים (כנראה בעיקר מכיוון שיש להן גורים), מעדיפות בשל כך להסתובב ולשחר למזון בשמורות הטבע שם לא מתקיים צייד. יתר על כן, זכרים צעירים היו חששניים יותר באופן משמעותי בשטחים חקלאיים בהשוואה לנקבות צעירות. בהתאמה לכך, מצאתי שזכרים צעירים נטו יותר באופן משמעותי להסתובב עם עדרי משפחה באזורים חקלאיים בהשוואה לשמורות טבע, שם הם נטו יותר להסתובב לבד או בקבוצות של זכרים צעירים. תוצאה זו מעידה על כך שכנראה עקב הצייד האינטנסיבי באזורי החקלאות הזכרים הצעירים חוששים לעזוב את עדרי המשפחה שנותנים להם תחושה של בטחון עקב הכמות הגדולה של הפרטים שנמצאים בעדר.