כאשר זה מוגש כמזון יחיד. לעומתו, הניסוי השני בא לבחון העדפה לאחד מן השניים, כאשר הם מוגשים יחדיו. שלב א’ של הניסוי הראשון התחיל כאשר הגיעו הגדיים לשלב סוף הגמילה, בניסוי זה הוכנסו הגדיים לתא בו הוצג להם אחד משני מיני הצמחים הבאים: אלת-המסטיק (כ-20% טאנינים) ובר-זית בינוני (כ-3% טאנינים). הגדיים שהו בתא למשך חמש דקות ונמדדה כמות הצומח שנאכלה על ידם בפרק זמן זה. שלב זה של הניסוי נמשך שישה ימים כאשר בכל יום הוגש צמח יחיד. שלב ב’ של ניסוי זה נערך לאחר שהגדיים שהו עם קבוצתם (אימהות ביולוגיות, מאמצות או ללא אמהות) וקיבלו הזדמנות להשפעה הלימודית של האם שגידלה אותם במרעה למשך חודש. שלב ב’ היה זהה לשלב א’ מבחינת מבנה הניסוי. במקביל נערך הניסוי השני שבא לבדוק העדפה של הגדיים לאחד משני המינים. ניסוי זה חולק לשני שלבים הזהים לניסוי הראשון ונערך באופן דומה. ההבדל העיקרי היה שבניסוי זה הוגשו שני המינים יחדיו, כך שניתנה אפשרות הבחירה לגדיים.
במהלך הניסוי הראשון (בו הוגשו הצמחים בנפרד) לא נמצאה כל השפעה למין הצמח המוגש, גזע הגדי או גזע האם על הנטייה לצרוך אחד מן הצמחים. הגדיים צרכו בממוצע כמות שווה מכל אחד מהצמחים. בניגוד לכך, כאשר הוגשו הצמחים יחדיו וניתנה אפשרות בחירה לגדיים, נמצאו כמה גורמים שהשפיע באופן מובהק על ההעדפה.
צריכת אלת-מסטיק הושפעה משלב ההתפתחות (לפני יציאה למרעה או לאחר יציאה עם האמהות) גזע האם המגדלת את הגדי (דמשקאי, ממבר או מיינקת)
נמצא שגדיים בעלי ניסיון במרעה צרכו יותר מפי שניים אלת-מסטיק מאשר גדיים נאיבים למרעה. כמו כן, נמצא כי גדיים שגודלו על ידי עיזים מגזע ממבר צרכו פחות אלת-מסטיק מגדיים שגודלו ע”י עיזים דמשקאיות או מגדיים שהונקו במיינקת
מעניינת מאוד העובדה כי צריכת בר-זית הושפעה משלב ההתפתחות בלבד, ולא הושפעה מגזע האם.
אחוז אלת המסטיק במנה הושפע ע”י שלב ההתפתחות (לפני או אחרי יציאה למרעה) וגזע האם.
גדיים שגודלו ע”י עיזים דמשקאיות, עיזי ממבר או ע”י מיינקת מלאכותית צרכו 51%, 40% ו-48% בהתאמה. מתוך כך נראה כי הגורם המשפיע ביותר על צריכת אלת המסטיק במנת הגדי הוא דווקא הלימוד מהאם ופחות הגורם הגנטי-פיזיולוגי. ניתן לראות כי עיזים מגזע ממבר, הצורכות כמויות נמוכות יותר של אלת-מסטיק, העבירו מידע זה לגדייהן(משני הגזעים) אשר צרכו כמות קטנה יותר מצמח זה במהלך הניסוי.
באופן כללי הנתונים מצביעים על כך שישנם הבדלים בנטייתם של עיזים מגזעים שונים לצרוך את אלת-המסטיק ושלימוד התנהגות הרעייה של הגדי מהאם משחק תפקיד עיקרי בביסוס ההבדלים בין הגזעים.
* טאנינים: קבוצה של חומרים משניים בצמחים, בעלי יכולת להיקשר לחלבונים ולמנוע את עיכולם, ולכן נתפסים כגורם שלילי בהזנת בעלי-חיים.
בנוסף, גורמים הטאנינים לטעם לא טוב (עפיצות) ולתחושת בחילה.