השפעת רכיבה על אופני הרים על המגוון הביולוגי ועל הסביבה – סקירת ספרות והמלצות ניהוליות

בהתבסס על ממצאים אלה, מומלץ ליישם ברמת הנדיב את הגישות הבאות:

1. להבטיח שרוכבי האופניים יישארו על השבילים הייעודיים. באופן זה, הפגיעה הסביבתית תופחת במידה משמעותית. כדי לצמצם את ההשפעות הסביבתיות על השבילים הרשמיים, יש לוודא שהם ממוקמים על גבעות צדדיות על מנת להפחית את הארוזיה (סחיפה של הקרקע) ומרוחקים מבתי גידול רגישים וקריטיים של חיות בר. בכדי לעודד את הרוכבים לרכוב רק בשבילים הייעודיים, מומלץ לדאוג למיקום טוב של השילוט, לתחזוקה טובה של השבילים, להסברה מתאימה לרוכבים ואולי חשוב יותר, לתכנן ולעצב מראש את מסלולי הרכיבה באופן שיענה על הצורך של הרוכבים ברכיבה חווייתית שהם זקוקים לה.
2. יש לעקוב אחר מיני מטרה ובתי גידול ייחודיים. בכדי למנוע פגיעה בבתי גידול ובמינים חשובים ועל מנת להשלים פערי ידע, מומלץ לנטר מספר קטן של מינים שיש סבירות גבוהה לכך שיושפעו מהרכיבה על אופני הרים, כגון: חיפושיות קרקע, חסרי חוליות, זוחלים וציפורים קטנות.
3. איתור מוקדם של מיני צמחים פולשים ורודרליים. כאמצעי זהירות, מומלץ לנטר את הצמחייה בשולי שבילי האופניים על בסיס שנתי, כדי לאתר הופעה של מיני צמחים חדשים, במיוחד מינים פולשים ורודרליים שייתכן והופצו ע”י רוכבי האופניים המשתמשים בשבילים.