שיהיה בממממזל טוב!
החורף הוא עונת ההמלטות בדיר רמת הנדיב, מה שלא מפריע לעיזים ולכבשים להמשיך לעבוד: מדי יום הן יוצאות למרעה, ומשרתות תפקיד חשוב במניעת שריפות, בעוד צוות הדיר שומר על הגדיים והטלאים שנשארו בדיר.
החורף הוא העונה הכי עסוקה בדיר: זוהי עונת ההמלטות.
מסוף נובמבר ועד סוף מרץ יתרחשו בדיר כל יום מספר המלטות, וייוולדו כאן בין 100 ל-200 גדיים וטלאים. הדיר יהפוך לתינוקייה שוקקת במיוחד. כמדי שנה בעונה הזאת, ד”ר צח גלסר, מנהל הדיר, מלא סיפוק. עונת ההמלטות בה נולדים גדיים וטלאים יפים ובריאים, היא המבחן הגדול של העבודה הקשה בדיר במשך השנה. “המון דברים יכולים לגרום לזה לא להצליח”, אומר ד”ר גלסר, “הזנה לקויה, מחלות, צפיפות יתר. עכשיו אנחנו קוצרים את הפירות”.
אוכלות את “חומר הבערה”
דיר רמת-הנדיב הוקם בשנת 2002, עם מטרה מפתיעה מעט: מניעת שריפות. השריפה הגדולה שהייתה כאן בשנות ה-80 הובילה למסקנה, שפזורה כאן צמחייה דליקה כמו אלת המסטיק וקידה שעירה, המשמשת חומר בערה של ממש לשריפה הבאה.
הכבשים אוכלות בעיקר עשב המשמש כ”פתיל” במקרה של דליקה
ברמת הנדיב החליטו לפתור את הבעיה בשיטה עתיקת יומין של רעיית צאן, ולהביא עיזים שיאכלו את הצמחייה מידי יום. ב-2016 הצטרפו לדיר גם הכבשים, שאוכלות בעיקר עשב, המשמש כ”פתיל” במקרה של דליקה. בנוסף הוקם בדיר מכון חליבה.
עבודה סביב השעון
פרט לד”ר גלסר, נמנים על צוות הדיר גם מור קופפברג ונג’אח חלבי ומספר מתנדבים חרוצים, שדבק בהם החיידק לגידול צאן. מדי יום, כולל שבתות, חגים וסגרים, הם מגיעים לחליבת הבוקר ב-5 וחצי. ב-8 יוצאים עם העיזים למרעה עד הצהריים, ואז מתקיימת חליבה נוספת.
בתחילת החורף, כשמתחילות ההמלטות, העבודה היא סביב השעון: במקביל ליציאה למרעה, מטפלים בגדיים ובטלאים. לפעמים עז או כבשה גם צריכה עזרה בהמלטה. בערב באים שוב לעשות סיבוב בדיר, לבדוק אם יש המלטות נוספות.
למרות החיים בעדר, העיזים הן חיות אינדיבידואליות, שלכל אחת מהן אופי משלה, יותר נכון, קפריזות משלה. מסתבר שלא סתם עז בלטינית, היא קפרה!
ד"ר צח גלסר ועדר העיזים. צילום: משה שי
הקפריזות של העיזים
למרות החיים בעדר, העיזים הן חיות אינדיבידואליות, שלכל אחת מהן אופי משלה, יותר נכון, קפריזות משלה. מסתבר שלא סתם עז בלטינית, היא קפרה! יש בדיר מגוון התנהגויות, אומר צח, יש עז שאחרי החליבה מסתובבת והולכת, יש אחת שדוחפת, אחת שמתגרדת, אחת שמתכחשת לגדיים שלה וצריך למצוא להם אמא מאמצת…
יונית היא העז הכי מבוגרת בדיר, נולדה ב-2011. היא מתעייפת מהר ולרוב שוכבת לנוח. יוליה היא עז שעברה הכלאה בין גזע אלפיני לבלאדי, יש האומרים שהיא העז הכי יפה בדיר. “המתנדבת” – ביציאה למרעה, תמיד באה ראשונה שישימו לה את מכשיר ה-GPS. בראוני היא עז בת 3 שנולדה פגה, ועד היום היא קטנה יותר מבנות גילה. יש גם ג’מבו, מותק, ועוד המון עיזים, כבשים, טלאים וגדיים.
אפשר להישאר בדיר ימים רבים, זה ממכר!
מהריון להריון
העיזים הן חיה עונתית שמתעברת כשהיום מתחיל להתקצר – בארץ זה קורה החל מסוף יוני, ונמשך לרוב עד סוף אוקטובר- תחילת נובמבר. ההריון נמשך 5 חודשים, כך שעונת ההמלטות היא בין נובמבר למרץ, במספר גלים. עז ממליטה בין 1 ל-3 גדיים, לאחר ההמלטה היא מוכנסת לתא מיוחד למשך יום-יומיים כדי לוודא שהיא והגדיים בסדר. לאחר מכן משחררים אותם לדיר. הגדיים נשארים עם האימהות לינוק. בגיל חודשיים הגדיים והטלאים נגמלים מהחלב, ומקבלים מזון יבש. הזכרים נמכרים למגדלי צאן, והנקבות משתלבות בדיר. בגיל שנה הן ייכנסו להריון ראשון, מאחד מ-5 התיישים שגרים כאן.
בטיוליכם בפארק הטבע של רמת הנדיב תוכלו לראות אותן בכל פעם רועות במקום אחר, נהנות למלא את תפקידן. ואם באתם בליווי כלב או כלבה, חשוב לנו להזכיר לכם לקשור אותם ברצועה, כדי שלא יבריחו את העדר.
אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה
יש לך שאלה? נשמח לעזור
