סתיו הגנן

הוא נולד בירושלים בעין כרם וכבר כילד עבר לגבעת עדה. עוד בצעירותו נהג לגדל ולצפות בחיות. ברגע השיא הוא גידל מעל 30 בעלי חיים. הוא זוכר את עצמו בגיל צעיר במיוחד, עוקב אחרי חלזונות כך שהיה ברור לו שמקצוע שמחובר לסביבה זה פשוט הטבע שלו.

במשך שנים מערכת היחסים שלו עם גני רמת הנדיב הייתה כמלצר במסעדת “מטעים” הסמוכה. הוא אהב להגיע לעבודה, לדבר עם אנשים ולספוג מהאווירה של המקום, אבל השינוי הגדול קרה כאשר קיבל משימה כסטודנט לאדריכלות נוף ברופין בנושא גן המפלים. מבט מעמיק בגנים חיזק את אהבתו למקום ואת בחירתו להצטרף לנבחרת הגננים של רמת הנדיב.

את העבודה כגנן הוא מגדיר “ריפוי של הטבע” ומעיד שמערכת היחסים הדדית. כגנן אתה עוזר לטבע להירפא, והטבע מחזיר לך בחזרה. שימוש חוזר המעשיר את הטבע מרגש אותו במיוחד, רסק־גזם אשר מפרה את האדמה ובסופו של דבר חוזר ומעשיר אותה – זה מעגל יפהפה ומרגש.
הוא גאה מאוד בסביבת העבודה ברמת הנדיב ומאחל שרמת הנדיב תהיה העמוד ענן שלפני המחנה בכל מה שקשור להתייחסות לסביבה בישראל.

יום בחייו של סתיו כולל השכמה מוקדמת במיוחד (5:00) וארוחת בוקר עם קאי הקטן ועם יו, אשתו האהובה שאותה פגש כשעבדו בצוות על אוניית נופש. בשעה 6:30 כבר ימצא עצמו סתיו מוקף בחבריו לעבודה, צוות הגינון, התחזוקה והייעור לצד קפה של בוקר לפני משימות היום. לאחריו ועד שעות הצהריים המאוחרות הוא ימצא עצמו גוזם, שותל (לא בשנת השמיטה), מנקה ושותף לאותו “ריפוי של הטבע”.

על העבודה בחוץ, במשך ימים שלמים, באקלים הישראלי הוא בעיקר מברך, או כמו שהוא אומר, “ככה נשארים בריאים – מה עדיף, לעבוד במשרד???”