סוד הגן הנעלם

אורית כשר, האחראית על הגינון הטיפולי ברמת הנדיב, מציגה בפניי את חנניה קליין ואת חיים פריד, שהסכימו להתפנות מעיסוקיהם ולספר לי על פעילותם בגינה הטיפולית ועל הקשר המיוחד שלהם אליה. שניהם גמלאים, חולי פרקינסון ופעילים נאמנים של הגינה הזו.

חנניה קליין (70) הגיע לכאן לפני שנה וחצי, בעידודם של בנו ורעייתו שחיפשו עבורו תחום טיפולי שבו יוכל לעסוק בהנאה למרות המגבלות הכרוכות במחלתו. “בזכות אשתי אני כאן; היא זו שדחפה אותי לזה ואני מרגיש אותה אתי פה כל הזמן, למרות שכבר איננה; היא נפטרה חמישה חודשים אחרי שהגעתי לכאן”. הגינון אינו זר לחנניה; בעברו עבד כמנהל אגף שיפור פני העיר בעיריית הרצליה, ובכל זאת הוא מוצא הבדלים מהותיים בין הגינון בעירייה לבין העבודה הזאת. “כאן התבהר לי שהאדם הוא עץ השדה. אם אתנהג כמו עץ השדה, אהיה בן אדם. זה מאוד שונה מהגינון בעירייה, אפילו הפוך. דרך הצמחים התחלתי להכיר כאן את האדם, איך מטפלים בצמח ואיך הוא מטפל בנו. המקום נדבק בי ואני בו. אני לא מוותר על אף יום שני שלי כאן. למשל, היום ויתרתי על תור דחוף שנקבע לי אצל רופא מומחה. כאן הפינה שלי, הקבוצה שלי וכל דבר פה כבר הפך לחלק ממני. יש לי גינה מאוד מטופחת בבית ואני רואה המשכיות בין הגינה בבית לגינה כאן”.

ומה עם אנשים שאינם מגיעים עם רקע בגינון? אני שואלת את אורית, האם גם הם יכולים להשתלב בפעילות?

חיים פריד מגיע לכאן כבר חמש שנים ברציפות. הוא מגיע עם אשתו תמר. שניהם בני 82. הוא במקצועו חקלאי מפרדס חנה והיא גננית מקצועית, בוגרת בית ספר לשתלנות ומדריכת נוער עולה. “זו חלקת האלוהים הקטנה שלנו”, אומר לי חיים. “הבאנו את כל המשפחה הנה – ילדים, נכדים, שיכירו ויראו מה אנחנו עושים כאן. אנחנו מחכים בכיליון עיניים לימי שני שלנו כאן. שנינו חובבי גנים, וכשאנחנו כאן אנחנו מרגישים כמו בגנים באירופה. ההבדל הוא שכאן אנחנו בני המקום, לא תיירים. אנחנו מגיעים עם המזמרות הפשוטות שלנו מהבית, ונהנים מעבודה שיש בה רגעי שקט והתנתקות. רגעים חשובים לנפש”.

“העבודה כאן יכולה לתרום לכל אחד, לא צריך להיות חולה פרקינסון”, אומר חיים. גם חנניה וגם חיים מציינים את היחס המיוחד שהם מקבלים מהמטפלים, ואת ההיכרויות ואת היחסים שנרקמים בין כל המשתתפים. חנניה מוסיף: “ברגע שאתה עובד בגינה אתה לא עסוק בעצמך, במחלות שלך או של האחרים. אנשים בקהילה, כשרואים חולה פרקינסון, מרחמים עליו. כאן אף אחד לא מרחם עליי. אנחנו עובדים יחד ויוצרים קשרים נהדרים. יש כל הזמן הפריה הדדית. אנחנו לוקחים הביתה דברים שאנו עושים כאן והם ממשיכים לצמוח בגינה הביתית, וגם מהבית אנחנו מביאים לכאן. יש פה אוסף של סוקולנטים שהגיעו הנה מהגינה של חיים”.

אז אם אתם או בני משפחותיכם מחפשים עיסוק משמעותי, אחר, בסביבה ייחודית וחברה מאפשרת ותומכת, תנו לעצמכם או להם מתנה, ובואו להשתלב בגינה הטיפולית ברמת הנדיב.