מה לחוקרי פלילים ולדָלק הסלעים?
חוקרי בעלי חיים מוצאים עצמם לא פעם בתפקיד בלשי, אבל הפעם הצריכה החקירה גם את היחידה לחקר פלילים במשטרת ישראל
זה היה נראה כמו עוד בוקר שגרתי. בדרך לעבודתה נתקלה ד”ר הילה שמון בבעל חיים דרוס, מוטל מת לצד הכביש. שמון, שעבדה אז בתחום חיות הבר ברמת הנדיב, עצרה את רכבה בצד כדי לבחון את החיה מקרוב, ומיד הבינה שמדובר בדָלק, רק שברגעים אלה עדיין לא ידעה שלמפגש המצער הזה יש גם פן חיובי. באותם רגעים הייתה מרוכזת כולה באיסוף החיה הפגועה לרכבה, משם לרמת הנדיב לבדיקה ולזיהוי, ומשם הועבר הדָלק למוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
אז מה כל כך מרעיש בסיפור הזה? הרי חיות דרוסות לצד הדרך אינן לצערנו מראה נדיר. וכאן מתחיל החלק המעניין, כי בשונה מחיות מוכרות, דָלק דרוס הוא בהחלט מראה נדיר. נוסף על כך, הדָלק הוא בעל חיים מאוד חמקמק ומאוד קשה לצפות בו. דָלק הסלעים הוא טורף קטן ממשפחת הסמוריים. הוא נפוץ לרוב באירופה ובאסיה, ובישראל תפוצתו נדירה. הוא בעל חיים יחידאי, כזה החי בבדידות בטריטוריה שלו וממעט להיפגש עם בני מינו האחרים. הקושי לאתרו נובע בעיקר מהעובדה שהוא פעיל בלילה, אך הוא גם ידוע כאצן זריז וכטפסן מוכשר.
נחזור לרגע לאותו בוקר לפני כחמש שנים. לאחר הזיהוי הראשוני והטיפול בהעברתו של הדָלק הדרוס לתל אביב, הבינו אנשי חיות הבר של רמת הנדיב שקיימת באזור אוכלוסיית דָלקים. השאלה הייתה כיצד ניתן להתחקות אחריהם וללמוד על אופייה הייחודי של האוכלוסייה באזורנו. “בשלב ראשון”, מספרת שמון, “הצבנו פלטות לאורך המצוקים באזור במטרה לחפש עקבות וסימנים להימצאותם”. את השיטה הביא לארץ אסף בן-דוד, חוקר שותף ומומחה עקבות חיות בר. מדובר במעין משטחים שעקבות בעלי החיים יוחתמו עליהם. בתוך מספר ימים הוסר הספק. עקבות של דָלק זוהו על מספר פלטות. המעקב נמשך ולאט-לאט התגלו לחוקרים אזורי המחיה שלהם. אבל בעבודת בילוש צריך הרבה סבלנות ולא פחות מכך, ערנות. שמון ובן-דוד זיהו פרט זעיר אך חשוב – מלבד עקבות הגפיים ניכרו גם סימנים של טביעות אצבעות, בדומה לסימנים אצל בני האדם. גילוי זה הביא את החוקרים להניח שאם יש סימני טביעות אצבע, ואם הם שונים מפרט לפרט, ניתן יהיה באמצעותם לזהות פרטים ספציפיים, דבר שיקל מאוד על הניטור של גודל אוכלוסיית הדָלקים באזור.
הנחת חוקרי הטבע אוששה על ידי חוקרי הפלילים – אכן לכל דָלק טביעות אצבע ייחודיות לו
עם הגילוי המרעיש יצאו החוקרים לירושלים אל היחידה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. מומחי היחידה הסכימו לסייע לחוקרים. מלבד טביעות האצבע שנלקחו מהפלֵטות ברמת הנדיב, דגמו החוקרים גם טביעות אצבעות של פרטים בשבי שנמצאים בגן הזואולוגי בתל אביב. הנחת חוקרי הטבע אוששה על ידי חוקרי הפלילים – אכן לכל דָלק טביעות אצבע ייחודיות לו. עם המידע המעודד הזה חזרו שמון ובן-דוד לרמת הנדיב, והחליטו לפזר עוד עשרות פלטות בשטח. בעזרת זיהוי העקבות האמינו שיוכלו ללמוד על מרחב המחיה של הדָלקים באזור.
עד כה זוהו שמונה פרטים. בעזרת הנתונים שאספו פיתחו החוקרים מודל שלפיו יחשבו את מרחב המחיה והצפיפות של הדָלקים. הממצאים מלמדים שבאזור חוטם הכרמל צפיפות הדָלקים היא בטווח של שישה–שבעה פרטים לקילומטר, וכי מרחב המחיה שלהם הוא בטווח של 400–700 מ”ר.
המחקר ברמת הנדיב נמשך ובקרוב יפזרו החוקרים כמות נוספת של פלטות עקבות בשאיפה ללמוד מהן מי מהדָלקים שזוהו שרד. ומי יודע, אולי הממצאים העתידיים יניבו מידע מעניין נוסף על אורחות חייהם של בעלי החיים המסקרנים הללו. המשך יבוא…
אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה
יש לך שאלה? נשמח לעזור
