כשאיכות קולינרית פוגשת ערכים, מה-טעים!

 כלים מעשיים ותחושת מסוגלות

“הכול התחיל לפני תשעה חודשים”, מספרת טאטי. “דרך פרויקט ‘הילה’, המסגרת הבית-ספרית שלמדתי בה, זכיתי לקחת חלק בפרויקט במסעדת ‘מטעים’. למרות כל האתגרים שהיו בדרך, והיו, לא ויתרתי לעצמי, וזה בזכות האנשים שהיו סביבי. כבר כשהגעתי נכנסתי למטבח וישר התחברתי, במיוחד ל’פס החם’, שם קיבלתי הכשרה מקצועית שעזרה לי להבין שאני טובה במה שאני עושה. למדתי לעבוד בלחץ, לעמוד בדרישות של לקוחות, ואיך העולם הזה עובד בעצם. מצאתי בית ששימש כמשפחה כשצריך, תמיד דאגו לחבק, להתעניין ולהביע דאגה, ובמקביל סיימתי את לימודיי”.

רות בימקה, מנהלת הפרויקט ברמת הנדיב, מסתכלת על התמונות שנעם שלחה לה מארוחת יום ההולדת ופניה מוארים כאמא גאה. “כל כך ברור לי שהבחורה המקסימה הזו תצליח בחוץ”, היא אומרת. בימקה קולטת את הנערות והנערים ומלווה אותם בכל תהליך ההכשרה. “המטרה היא שיֵצאו לעולם עם כלים מעשיים ועם מסוגלות תעסוקתית כדי שיוכלו לכלכל את דרכם בעצמאות ובביטחון”, היא מוסיפה.

מדובר בנערות ונערים שנפלטו ממסגרות החינוך הרגילות, ובמסגרת פרויקט “הילה” מטעם מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות לומדים פעמיים בשבוע ובשאר הימים עובדים. רובם עובדים במסעדה ושניים מהם עובדים בגינון ובתחזוקה בגנים. משך הפרויקט הוא תשעה חודשים ויש כאלה שבמידת הרצון והצורך מאריכים את השהות עד לשנה וחצי. הם עוברים תהליך הכשרה מקיף בכל הקשור לעבודת המטבח ומהווים חלק בלתי נפרד מהצוות.

“הם עוברים אצלנו תהליך חניכה והתבגרות. מנערות ונערים סגורים ומפוחדים, הם הופכים לחלק בלתי נפרד מהצוות. זר לא יבחין מי כאן מהפרויקט ומי לא”, מספרת בימקה.

ויש גם קשיים ואתגרים

ויש גם לא מעט אתגרים בפרויקט, הן לאנשי המקצוע והן לנערים. העבודה במטבח של מסעדה אינה קלה, דורשת המון משמעת ואחריות, ולאורך התהליך מתמודדים כל המעורבים עם עליות ומורדות. אלי גולדנברג, השף של מסעדת מטעים ומי שאחראי בפועל להכשרתם ולעבודתם של הנערים, משתף אותנו באתגרים ובמורכבויות של הפרויקט: “לא פעם אני נאלץ להתמודד עם מצבים אשר כשף לא הייתי חשוף אליהם בעבר. למשל תנודות במצבי הרוח של הנערים המשפיעים על תפקודם בעבודה, משמעת לקויה וקושי לקבל מרות מאנשי המקצוע במטבח. מדובר בחבר’ה שחסרה להם מאוד משמעת עצמית והם יכולים לאחר לעבודה בתירוצים של ‘לא התעוררתי’ ועד ‘משעמם לי, קשה לי ואני רוצה ללכת הביתה'”.

אז למה אתה צריך את כל הכאב ראש הזה כשף? לא יותר קל לעבוד רק עם עובדים מקצועיים?

“אני בר-מזל שניתנה לי ההזדמנות להיות שותף מרכזי בפרויקט מבורך שכזה!” הוא עונה.

אבל מסתבר, שלא פחות מאשר הוא מלמד ומכשיר את הנערים, מעיד גולדנברג שהוא לומד המון מהעבודה איתם. “אני לומד על עצמי ומפתח תכונות נוספות שלא היו קיימות בי קודם. למשל, לזהות מצבי מצוקה ולנסות לתת מענה, להקשיב ולהכיל את הקשיים, להיות סבלני וסובלני למצבים לא שגרתיים, ובעיקר להפסיק להיות צודק ופשוט להיות חכם”.

נוסף על הליווי וההכשרה המקצועיים, מגיעה הקבוצה אחת לשבועיים למתחם הגינון הטיפולי ברמת הנדיב, שם מוקצה להם שטח שבו הם שותלים ירקות מיוחדים ומכינים מהם מנות ייחודיות במסעדה. “מצד אחד אנחנו משמשים מעין חממת אִקלום לעולם שבחוץ”, אומרת בימקה, “ומצד שני, העבודה במטבח מאוד קשה ותובענית, דורשת תפקוד בתנאי לחץ והרבה התמדה, כך שההתנסות בה מחשלת את הנערים לעולם העבודה”.

לידור עזר סיים תהליך של שנה וחצי בפרויקט והוא כבר עובד כטבח במקום אחר: “במשך שנה וחצי השתניתי מקצה לקצה. זכיתי בשיחות אישיות, במסגרת חברתית ובהמון תשוקה למקצוע הבישול. ‘מטעים’ בשבילי זה המקום להתקדם. מסגרת שהיא לא בית ספר עם אנשים מדהימים שעושים הכול מהלב ובאהבה רבה. עבורי זו היתה חוויה מדהימה ואני ממליץ בחום לכל ילד לעבור את החוויה הזאת, לשנות את תפיסת החיים ולקבל בגרות ואחריות עצמית”.

ולסיום, נחזור לנעם טאטי, שלא מזמן חגגה יומולדת 18. “אני אוהבת את המטבח, והייתי יותר משמחה להמשיך להצליח בתחום”, היא אומרת. ואנחנו מאמינים בה, מאחלים לה הצלחה רבה וזוכרים היטב את השם, כי מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נשב לאכול אצלה במסעדה.

אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה