כלים במנוחה
לקראת פתיחת התערוכה “כלים במנוחה”, אשר נפתחת החודש ברמת הנדיב (21.9.21), נפגשנו עם טלי ביכלר, אומנית ומעצבת מרחבי משחק ופעילות, לריאיון על המסע להמחשת השמיטה, על החיבור האישי והכללי לשמיטה ועל הדרך להנגישה לקהל המבקרים.
דמיינו שכולנו היינו בשמיטה… דמיינו שבמשך שנה אחת היינו עוצרים הכול – לא נוסעים בדרכים, פחות עובדים, יותר נחים… דמיינו שלא היו לימודים, לא רכבות ולא מסחר… דמיינו שהמרוץ הרגיל היה פוסק והיו אומרים לנו “סטופ כדור הארץ”. איך הייתם מרגישים?
פעם שאלות מעין אלו היו שאלות תאורטיות לגמרי, אבל נדמה שהיום, בתוך מגפה עולמית, אנחנו יודעים ומבינים שלא הכול תלוי בנו ולפעמים אין ברירה וצריך לדעת גם לעצור. ואתם יודעים מה? אולי אפשר אפילו ללמוד ליהנות מזה.
לקראת פתיחת התערוכה “כלים במנוחה”, נפגשנו עם טלי ביכלר, לריאיון על המסע להמחשת השמיטה, על החיבור האישי והכללי לשמיטה ועל הדרך להנגישה לקהל המבקרים.
טלי, איך הגעת לפרויקט?
“רמת הנדיב חיפשה דרך לציין את השמיטה בצורה מיוחדת. הם פנו לליאת מרגלית, אוצרת תערוכות, והיא הזמינה אותי ואת לירון טלמור הגרפיקאית – לקחת חלק.
אחרי שנת הקורונה אנשים עברו איזה סוג של שנת שמיטה. נדמה שהיום קל לנו יותר להבין מילים כמו ‘עצירה’, ‘הרפיה’ ו’מנוחה’
שלושתנו עובדות כבר תקופה ביחד במה שמבחינתנו הוא שלם הגדול מסכום חלקיו. באופן רשמי ליאת היא אשת התוכן, לירון היא המעצבת הגרפית, ואני מעצבת מרחבים שמעודדים משחק, אבל האמת היא שכל אחת עושה יותר מההגדרה הרשמית שלה וסיעור המוחין כאן הוא מאוד משמעותי. הגבולות המקצועיים מיטשטשים ונוצרת יצירה משותפת שכולנו מרגישות מאוד מחוברות אליה”.
מה החיבור האישי שלך לנושא השמיטה?
“נקודת המוצא הייתה שאחרי שנת הקורונה אנשים עברו איזה סוג של שנת שמיטה. נדמה שהיום קל לנו יותר להבין מילים כמו ‘עצירה’, ‘הרפיה’ ו’מנוחה’ – מילים שמגיעות גם לאדמה שלנו, ולהזדהות איתן”.
איך מנגישים נושא כמו “שמיטה” לקהל הרחב?
“המחשבה הייתה לקחת את זה למכנים משותפים שמדברים ערכים אוניברסליים
שקשורים לשמיטה, וכך יצרנו שבע עמדות שמייצגות שבע שנים. כל מילה היא עמדה המייצגת ערך, מעוררת מחשבה ומייצרת פעילות הקשורה לשמיטה.
אחד המאפיינים של תהליך היצירה היה תנועה. כל הזמן הפרויקט התחדד והתפתח, ואני מאמינה שהוא גם מעודד תנועה במרחב. אין בו סדר פעולות לינארי, אלא חופש ועידוד לתנועה במרחב הגן, כזו שמתחברת לקצב שהשמיטה מביאה עמה.
היה לנו חשוב מאוד שהעשייה שלנו תהיה מחוברת לערכים המאפיינים את רמת הנדיב ומחברים גם אותנו באופן אישי. כך הייתה התעקשות גדולה שהחומרים יהיו ידידותיים לסביבה עם מקסימום שימוש חוזר.
יצרנו שבע עמדות שמייצגות שבע שנים. כל מילה היא עמדה המייצגת ערך, מעוררת מחשבה ומייצרת פעילות הקשורה לשמיטה.
למעשה כל מי שעובר בסיור מקבל השראה מעצם בחירת החומרים, החל מהלוחות המודפסים וכלה בארגז הכלים שמקבל כל מבקר בתערוכה, שהופך בסוף הסיור להיות תיבת קינון”.
מה החיבור האישי שלך למילה “שמיטה”?
“אני מאוד אוהבת דת ומסורת. ברמת הנדיב הציבור מאוד מגוון. יש ציבור דתי, חילוני, יהודי, ערבי. הדברים פונים למכנה משותף ורחב.
דיברנו על זה הרבה בבית. יש בזה משהו, כמו שנת שבתון למורה, כמו שבת. צריך לעצור למלא אנרגיות מחדש כדי שתוכל לפרוח ולצמוח שוב, ומאוד קל לי להתחבר לזה”.
עם מה היית רוצה שאנשים ייצאו מהתערוכה?
“הייתי רוצה שאנשים יסתכלו על המציאות קצת אחרת. הסיבוב כאן הוא על זמן ביחד. ניסינו לבוא עם כנות ופשטות, ויותר מהכול זה מה שהייתי שמחה להעביר הלאה”.
אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה
יש לך שאלה? נשמח לעזור
