היום בו הפסקתי לשאוב קורי עכביש

אני אוהבת טבע ומחבבת מאוד בעלי חיים, אבל עכבישים, אם לומר בעדינות, מעולם לא היו כוס התה שלי.
אז אם אתם דומים לי, וגם אם פחות, יש סיכוי שהכתבה הזו תפתח גם אתכם לעולם קסום.
חוכמת העכביש ממש מתחת לאף שלנו.

אם יש מישהו שהכי פחות מתאים לו לכתוב על עכבישים זו אני. אבל מסתבר שבכל גיל אפשר להשתנות. אם בעבר צמרמורת הייתה חולפת בגופי רק מלהגות את המילה “עכביש”, היום אני מזמינה אתכם בהתלהבות להניח לכמה רגעים של קריאה את הסטיגמות המוכרות בצד, ולגלות איתי עולם מסתורי וחכם.

בסיפור הזה, העכביש הביס את הסרטן
במשך כמה שנים של נסיעות שגרתיות למעבדת המחקר בטכניון, הבינה ד”ר נירית אסף שמה שהכי מעניין אותה זו לא המעבדה בטכניון אלא הדרך לשם. והיא לא מדברת על דרך מטאפורית אלא ממשית, “העליות אל הכרמל היו מפתות מאוד, אז הייתי עוצרת את הרכב ומשוטטת לי בטבע. שם חזרתי לאהבת הילדות. שם התחברתי באמת”.

אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים של אסף הוא מקיבוץ יד-מרדכי, שבו גדלה. “באותם ימים חצר הגן לא הייתה מגודרת, אז כשיצאנו אל החצר, הייתי ממשיכה אל חורשת האורנים שמאחורי הגן. הייתה לי שם פינה מיוחדת. עד היום אני זוכרת את ריח האורנים ואת קרני השמש החודרות דרכם. הייתי מתיישבת על הקרקע ומתבוננת סביבי. היינו שם רק אני והטבע”. בכיתה ט’ היא אספה עכבישים לצורך עבודה בביולוגיה, ובכיתה י”ב, כשביקשה לערוך מחקר על עכבישים, שלחו אותה להיפגש עם פרופ’ גרשום לוי ז”ל, חוקר עכבישים באוניברסיטה העברית בירושלים. פעם בשבועיים הייתה עולה עם קרטון מלא בעכבישי הכפר אל עיר הבירה. “חלק מהעכבישים באוסף הלאומי בגבעת-רם הם יוצאי יד מרדכי”.

פרופ' יעל לובין וד"ר נירית אסף-רייזל בעת ניטור(מעקב) עכבישים

לאחר שירות צבאי כמדריכה בבית ספר שדה, החלה ללמוד באוניברסיטה העברית ובהמשך בטכניון. כמה שנים לאחר מכן, עם תואר שני בחקר הסרטן ודוקטורט בגנטיקה התפתחותית, החליטה אסף לעזוב הכול ולחזור לאהבת הילדות שלה, אל הטבע בכלל ואל העכבישים בפרט. את הפוסט-דוקטורט שלה כבר כתבה במעבדת העכבישים של פרופ’ יעל לובין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היום היא מתגוררת במעגן מיכאל, מלמדת בסמינר הקיבוצים, ומרכזת קורס חינוך גן-יער במסגרת תחום החינוך ברמת הנדיב.

הפחד הוא תכונה נרכשת
איך אנשים מתייחסים אלייך? אני שואלת את אסף, הרי ארכנופוביה (פחד מעכבישים) היא אחת הפוביות הנפוצות בקרב בני אנוש. “תיאוריית הביופיליה של וילסון”, משיבה אסף, “מלמדת שילדים נולדים עם אהבה לטבע, ולכן נראה שהפחד מבעלי חיים הוא פחד נרכש, לרוב מהיעדר ידע”. אסף מספרת על מפגשיה עם ילדים והורים ועם אנשי חינוך. בחלק מהמפגשים, ברגע שהיא מוציאה את בעלי החיים, האימהות נצמדות אל ילדיהן ואוחזות בהם בחוזקה. זה מדבר בעד עצמו. לרגע אני הייתי במבוכה כי ראיתי את עצמי בין האימהות האלה וחשבתי כמה חרדות מיותרות אנחנו מעבירים להם. אז בשורות הבאות ריכזנו עבורכם מידע מרתק שאולי יאפשר לכם להתבונן קצת אחרת בחיה המופלאה הנמצאת על סף דלתכם.

אם עכביש יטווה קור שיקיף את כל כדור הארץ, באורך של כ-40,000 ק”מ, משקל הקור הזה יהיה עשרות גרמים בלבד – פטנט גאוני שלא פלא שהאדם מנסה לחקות אותו.

קסם המשי
הנה כמה עובדות שיגרמו לכם לחשוב פעמיים אם לשאוב את קורי העכביש אצלכם בבית.
מסתבר שכל העכבישים טווים משי! וכל קורי העכביש עשויים משי טהור! נחמד גם לדעת שהם חברָה שוויונית מאוד – גם הזכרים וגם הנקבות עסוקים במלאכת הטווייה. בקצה בטנם ממוקמות שש פטמות. אלה הן פטמות הטווייה, וכל אחת מהן מייצרת משי אחר. כל חוט מורכב מכמה סוגים של משי. כולם מתניידים בעולם כשחוט משי מחובר לבטנם. אפילו העכבישונים הקטנטנים, אחרי בקיעתם מהביצים, מרימים את הבטן ומשחררים קור משי לאוויר. עם הקור הם עפים וזו דרכם לעבור הפצה. תופעה זו נקראת בלוּנין (מלשון בלון). אבל למה הם בכלל צריכים לטוות קורים? בעזרת הקורים הם אורגים את רשתות הציד שלהם, שבהן נלכדים מיני חרקים. המשי גם משמש לעטוף את הביצים שהעכבישה מטילה ולעתים גם כשק שינה לעכבישים.

תכונות המשי הן נדירות – ראשית, יש בהם חומרים אנטיבקטריאליים ולכן הם גם אינם מתפרקים ונשארים בבית.

עכבישים אינם מעוניינים לפגוע בבני אדם. אנחנו לא ממש מזון פוטנציאלי עבורם

Image by Willfried Wende from Pixabay

נוסף על כך, חוטי המשי הם גמישים וחזקים במיוחד אך קלים מאוד. אם עכביש יטווה קור שיקיף את כל כדור הארץ, באורך של כ-40,000 ק”מ, משקל הקור הזה יהיה עשרות גרמים בלבד – פטנט גאוני שלא פלא שהאדם מנסה לחקות אותו. שני שימושים עיקריים עומדים במרכז ההתעניינות של האדם בדרכים לחיקוי קורי המשי. האחד הוא שימוש בחוטים האנטיבקטריאליים בניתוחים, והשני הוא הניסיון לייצר חוט כה חזק לנשיאה של מסעות כבדים ממטוסים. הרעיון של העתקת המאפיינים מהטבע לשימוש אנושי נקרא ביומימיקרי.

הארס – חוכמת התזונה של העכבישים

תארו לעצמכם שכל מזון שהיינו מכניסים לפה כבר היה מפורק ומעוכל והיינו מכניסים לגוף רק את מה שהוא באמת צריך. זה חתיכת סטארט-אפ. אצל העכבישים זה עובד בדיוק כך. לארס של העכבישים יש תפקיד מטבולי. הוא המרכיב החיוני בתהליך התזונתי שלהם. מטרתו היא לפרק את המזון. בארס נמצא חומר ביולוגי המעכל את הטרף באופן חיצוני. עכבישים נושכים ולא עוקצים. החומר הרעיל נמצא בשיני הארס, שדרכו הם משתקים את הציד שלהם, ואז מתחיל תהליך עיכולו.

העכבישים אינם אוכלים, הם רק שותים. החומר שהתפרק בתהליך העיכול של הטרף הופך נוזלי. העכביש נצמד עם פיו אל התרכובת שנשארה, שותה את מזונו ומשאיר את כל המיותר. נשמע גאוני, לא? סביר שאין הם סובלים ממעי רגיז… ואם בארֶס עסקינן, בוודאי תשאלו אם הוא מסוכן לאדם. אז ככה, רוב העכבישים בעלי ארס בדרגות שונות, לא כולם מסוכנים לאדם. בארץ מוכרים שני מינים המסוכנים לאדם: האלמנה השחורה והארסן החום. עם זאת, עכבישים אינם מעוניינים לפגוע בבני אדם. אנחנו לא ממש מזון פוטנציאלי עבורם. אך מאחר שרובנו לא יודעים להבחין בין מיני העכבישים, מומלץ לא לגעת בהם בידיים. אם רוצים להוציא מהבית עכביש, או סתם לערוך איתו היכרות נימוסין, יש לאסוף אותו בקופסת פלסטיק שקופה עם מכסה. להתבונן, להכיר ולשחרר בחוץ.

וגם אנחנו מרוויחים מהם
בבית, אנחנו מבינים כבר שהעכבישים מסייעים לנו בהדברה הטבעית מאחר שהם חובבי חרקים מעופפים. תחום ההדברה הביולוגית באמצעות העכבישים נחקר בשנים האחרונות במיוחד לצורכי הדברה בשטחי חקלאות. המטרה היא לגרום לעכבישים לעשות הגירה ולנדוד לשדות חקלאיים רלוונטיים, וכך כל הצדדים ייצאו נשכרים.

תחום ההדברה הביולוגית באמצעות העכבישים נחקר בשנים האחרונות במיוחד לצורכי הדברה בשטחי חקלאות.

יעקב, תלמד מהעכביש איך להיות ג’נטלמן
ויהיו גם כאלה שיחשבו שגם ממלאכת החיזור של העכבישים אפשר ללמוד משהו. עונת הרבייה של העכבישים מתרחשת לרוב באביב. הזכר טווה לעצמו רשת משי מיוחדת שעליה הוא מוציא טיפת זרע. לאחר מכן הוא שולף את שתי הגפיים הנקראות “בחנינים”, שבקצותם נמצא צינור דקיק מגולגל. הוא אוחז את הזרע ומכניס לתוך הצינורות. וכך, עם שתי קשיות מלאות בזרע, הוא יוצא לשוטט ולתפוס נקבות. כמה שימצא יותר נקבות בנות מינו להזריע, כן ייטב לעכביש. לנקבה שני פתחי מין בבטן והם מתאימים רק לקשיות של זכר מאותו המין. עכשיו העכביש נכנס לעסק ביש: איך הוא ישכנע את הגברת שתיעתר לחיזוריו ותאפשר לו להחדיר לה את זרעו? השאלה היא אם הנקבה כרגע יותר בקטע של סקס או יותר בעניין של אוכל. אם היא ממש רעבה, הוא עלול למצוא את עצמו כטרף בפיה עוד לפני שהספיק לקיים את מצוות פרו ורבו. עכבישים חכמים מתאמצים קצת יותר, ומביאים איתם לדייט איזה זבוב נחמד כמתנת כלולות. בזמן שהנקבה שותה את המתנה, הוא מנצל זאת ומזדווג איתה. בקיצור, הוא יצא גם ג’נטלמן וגם “גבר”. מסקנה: שילוב קולינרי בדייט לעולם לא יזיק לאף אחד.

ולאמיצים מביניכם שהגיעו עד כאן, קבלו כמה עובדות עכבישיות במיוחד:

לפחות 40,000 מיני עכבישים בעולם. בישראל כמה אלפים.
ברמת הנדיב 110 מינים של עכבישים, 82 סוגים, 29 משפחות.
לעכביש 2 חלקי גוף, 4 זוגות רגלי הליכה, 2–8 עיניים (ולמרות זאת אינם רואים טוב).
כל העכבישים טורפים.
הרוב המוחלט של העכבישים ארסיים.
כל העכבישים מייצרים משי, לא כולם טווים רשתות.
הרשתות משמשות לתפיסת חרקים ולהן מגוון צורות: גלגל, ערסל, משפך, כיפה, יריעה, סבך.
קורי המשי אלסטיים ביותר. משקלם קל פי חמישה ממשקל פלדה בקוטר דומה והם חזקים. חוקרים חישבו כי אילו היה קוּר עכביש בעובי 1 ס”מ, הוא היה יכול לעצור מטוס נוסעים במהלך טיסה.
עכבישים שאינם טווים רשת, צדים בעזרת מארב או ריצה ולכידת הטרף.