הבית הראשון שלהם

אנחנו יוצאים מהדרך המרכזית הצופה על בתיה הדרומיים של זכרון יעקב ומצטלבים עם שביל הנשרים, שהוא הארוך והמאתגר מבין מסלולי הפארק, לאורך השביל יש נקודות תצפית נפלאות, מערה פרהיסטורית וכלוב אקלום לעופות דורסים. מי שמחליט לטפס על השביל המצוקי המאתגר, זוכה לצפות בנופים מרהיבים המכפרים על המאמץ. בחום הזה אנחנו מוותרים על האתגריות וממשיכים לכיוון דרום כשממערב נפתח נוף מרהיב אל הים.

פארק רמת הנדיב משתרע על-פני כ- 4,500 דונם המהווים את הקצה הדרומי של רכס הכרמל. הוא גובל בישובים זכרון יעקב בצפון ובנימינה בדרום ותחום בין בקעת הנדיב במזרח ומצוק חוטם הכרמל במערב. אנחנו נוסעים בנוף ים תיכוני טיפוסי, בו שטחי חורש טבעי משולב בשטחים שיועדו בעבר הרחוק לחקלאות ושרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. לאלה מצטרפות חורשות אורנים, ברושים ומינים נוספים אשר ניטעו ע”י קק”ל בשנות השבעים של המאה הקודמת בכל רחבי הפארק.

הפארק מחלקים ביניהם את ימי העבודה, בין ימי תחזוקה וימי פיקוח. “ככה אנחנו מרגישים תחושת שייכות למקום, אנחנו לא רק מסתובבים, אלא מעורבים בכל מה שקורה כאן, אנחנו מורעלים למקום.” אומר מחפוז. הם הראשונים שמצלמים את ניצני הפריחה ומעבירים ביניהם תצלומים, הם הראשונים לגלות בעל-חיים מיוחד ומפיצים את המידע לחוקרים. ברמת הנדיב פועלים חוקרים רבים, זהו האזור הכי נחקר בארץ יחסית לגודלו. כמי שחיים כל יום בשטח הם זוכים גם להפתעות מעניינות כל הזמן. “אנחנו מזהים כל עקבה ממש כמו גששים. נדע להגיד מתי עברו כאן תנים, שועלים. למשל, כשכולם חשבו שאין כאן ארנבות בר, אבל מחפוז גילה אותן.”

יש משהו אחר באנשים האלה, אני חושבת לעצמי, סוג של שילוב בין אהבת הטבע והשטח, ידע עצום ומידה לא מבוטלת של צניעות. הרי זו עבודה מאד קשה, מצד אחד הרבה בדידות בשטח והמון עבודה פיזית, בימים הכי חמים ובימות גשם שוטף. מצד שני, יש לא מעט מפגש עם מטיילים בחופשות. וכידוע, לא כל המטיילים מקפידים על כללי השמירה על הטבע.

“ואיך מסתדר פקח שעובד כל הזמן בטבע ובמרחבים, עם כמות המטיילים הגדולה שמגיעה לכאן בחופשות?”

“אנחנו כל הזמן לומדים,” אומר מחפוז, “איך לדבר עם האנשים ואיך לקרוא אותם. אנחנו מתקשרים איתם מצוין, עוזרים כשצריך, עונים לשאלות ומדריכים על השטח.”

“האופן שבו אנשים מטיילים בטבע מלמד מאד על מי שהם” אומר חסן, “את המטיילים הקבועים אנחנו כבר מכירים כמו משפחה. כשאני רואה מטיילים כבר מרחוק אני כבר יודע עם מי יש לי עסק, אם הם מטיילים מתורגלים, אם הלכו לאיבוד, אם הם כאלה שישאירו לכלוך ובלגן…”

עם וואהבי, שעבד באותו יום משמרת ערב, הספקנו להחליף רק כמה מילים. “פקח ערב”, הוא סיפר, “דואג בין היתר להוציא את המטיילים כחצי שעה לפני החשיכה כדי שבעלי החיים יוכלו לצאת ממחבואם ללא חשש לשתות ממי המעיין ולהשיג מזון. בשעות הערב הפארק הוא שלהם בלבד.”