דיר רמת הנדיב – ממחקר למעשה
דיר רמת הנדיב הוקם בשנת 2002 בפארק הטבע במטרה ללמוד כיצד לגדל עיזים בשטחי החורש הים-תיכוני לצורך מניעת שריפות והגדלת המגוון של מיני הצומח בפארק. המחקר שאף למציאת גזע העיזים המתאים לרעייה בחורש, ועלה ממנו כי מתוך שלושה גזעי עיזים – העז הדמשקאית (שָאמי), עז הממבר (בלאדי) והעז הבורית – העז הדמשקאית היא זו המתמודדת באופן הטוב ביותר עם צמחי החורש הים-תיכוני והיעילה ביותר בצמצום סכנת השריפות.
ברוח חזון רמת הנדיב, הדוגל ביישום מחקר מדעי בשטח, הוחלט בשנת 2012 על מיזם משותף בשם “עז הדעת”, בהובלת ד”ר צח גלסר מטעם רמת הנדיב וד”ר יאן לנדאו מטעם מכון וולקני. מטרת המיזם הייתה לבדוק כיצד הצומח שהעיזים אוכלות בשטח המרעה משפיע על ייצור החלב שלהן.
התברר כי לשם המחקר יש להוסיף לדיר הקיים תיש מגזע אלפיני שמקורו בצרפת, גזע המתאפיין בתנובת חלב גבוהה יותר מהעיזים המקומיות. במקביל למאמצים להגדלת העדר ולגיוונו, הוקם בתוך רמת הנדיב מכון חליבה שבו נבחנו נתוני יצרנות של ארבעה טיפוסי עיזים: העז הבלאדית, העז השאמית ומִכלוא של שאמי-אלפיני ובלאדי-אלפיני.
עדר העיזים של רמת הנדיב – המונה כיום כ-160 עיזים חולבות ועוד כ-50 כבשי מֶרינוֹ – יוצא בכל יום לאחר חליבת הבוקר לרעייה בשטחי החורש של הפארק, מלוּוה ברועה ומצויד במכשיר GPS האוגר את הנתונים על מיקום העדר כל חמש דקות. הנתונים נאספים ומועלים על מפה המאפשרת לבדוק את השפעת הרעייה על הצומח בשטח.
