שממית הבתים Hemidactylus turcicus

צילום התמונה: אייל ברטוב

שממית הבתים היא לטאה ממשפחת השממיתיים, השכיחה מכל השממיות בארץ ונפוצה בכל מקום.
גופה רך בצבע ורדרד ומכוסה קשקשים. אורכה עד 14 סנטימטרים. בקצות אצבעותיה מעין “כריות הדבקה”, שבאמצעותן היא נצמדת לסלעים ולקירות ומטפסת עליהם בקלות.
זנב השממית הקצר ניתק בקלות וממשיך לפרפר, אף שאינו מחובר לגוף. כך היא מתגוננת מפני אויביה – בזמן שהאויב מסתכל על הזנב המפרפר, היא נמלטת ומתחבאת. (זנבה צומח מחדש.)
משכנן של השממיות במערות, בבתים, מתחת לאבנים ומתחת לקליפות עצים, ובעיקר – עצי אקליפטוס. היא מיטיבה לראות גם בחשכה כמעט מוחלטת. בלילה היא אורבת במרפסות מוארות לחרקים הנמשכים אל האור.
טרפה העיקרי הוא עש, אך גם חרקים ופרוקי-רגליים אחרים.
הנקבה מטילה ביצים פעמים אחדות בשנה. בכל הטלה 2 ביצים קטנות כגודל אפונים, המודבקות לכוכי-סלעים או מוטלות מתחת לאבנים ולקליפות עצים. השממיות אינן דוגרות ואינן מטפלות בצעירים, כמקובל אצל רוב הזוחלים. כעבור חודשיים הצאצאים בוקעים, ומרגע בקיעתם הם עצמאים לחלוטין.
שממית הבתים מועילה לאדם משום שהיא אוכלת חרקים. בפולקלור של עמים רבים היא נחשבת טובה ומביאה מזל לבית.