שכיחות: שכיח
תפוצה בישראל: הרי יהודה והשומרון
שיוך: משפחת השפתניים
בית גידול: שיחייה
מרווה דגולה Salvia horminum
שכיחות: שכיח
תפוצה בישראל: הרי יהודה והשומרון
שיוך: משפחת השפתניים
בית גידול: שיחייה
הצמח מרווה דגולה נקרא כך בשל המאפיין הבולט ביותר שלו – ה”דגל”, הנישא בראש עמוד הפריחה.
אמנם צבע הפרחים בהיר – לבן עם סגול-בהיר, והם אינם בולטים למרחוק, אבל עלי ה”דגל” הכחולים-סגולים שבראש הגבעול, מושכים את תשומת הלב של הדבורים, משום שהן מבחינות היטב בצבע הסגול. הדבורים המבקרות בפרחים מאביקות אותם.
הצמח הוא חד-שנתי, ובקיץ, לאחר הבשלת הזרעים, הוא מתייבש ומת. בשלב זה עלי הגביע של הפרחים היבשים סוגרים על הזרעים, נוטים כלפי מטה ונצמדים אל הגבעול היבש. כך הזרעים נשארים מוגנים במהלך כל תקופת היובש – עונות הקיץ והסתיו.
עם רדת הגשמים, המים נספגים בגבעולים היבשים-המתים וגורמים לעלי הגביע להזדקף לעמדה אופקית ולהיפתח. רק אז הזרעים יכולים ליפול אל האדמה הלחה, לנבוט ולהתפתח לדור הבא של צמחי המרווה הדגולה.