חולד Spalax leucodon ehernbergi

החולד הוא מכרסם, המבלה את רוב חייו במחילות בתוך הקרקע. פרוותו האפורה רכה וקטיפתית.

גופו מותאם לחיים במחילות: צורתו גלילית, ואורכו עד 16 ס”מ. ראשו פחוס, דומה לכף חפירה, ובקצה החרטום יש לו עור קרני נוקשה, המגן עליו בעת שהוא חופר בקרקע. בלסתותיו זוג שיניים חותכות-קדמיות, עליונות ותחתונות, גדולות במיוחד ומסייעות לו לחפור. אמנם החולד חסר אפרכסות אוזניים, אך שמיעתו טובה. חוש הריח וחוש המישוש שלו מפותחים מאוד. הוא עיוור כמעט לחלוטין – עיניו מנוונות ומכוסות בעור, והוא מבחין רק בין אור לחושך.

החולד הוא בעל-חיים יחידאי. הוא חי בבדידות במערכת של מחילות אופקיות, שהוא חופר באדמה. המחילות ניכרות גם מעל פני האדמה, כי מדי פעם הוא חופר כלפי מעלה, והעפר שהוא מוציא החוצה נערם בתלולית אופיינית. החולדים מתקשרים ביניהם באמצעות הקשת הראש באדמה.

הזכרים והנקבות פוגשים זה את זה רק בעונת הרבייה. בעונה זאת הנקבה חופרת במחילתה חדר גדול, ממליטה בו את הצאצאים ומגדלת אותם, עד שהם עוזבים.

מזונו של החולד הוא חלקי צמח תת-קרקעיים, שהוא מוצא תוך כדי החפירה: פקעות, בצלים ושורשים. הוא אוכל גם חלקי צמח אחרים, שהוא מצליח למשוך אל המחילה. החולד גורם נזק בשדות חקלאיים, ולעתים נדמה כאילו צמחים שלמים “נעלמים” לפתע, בעת שהחולד מושך אותם מלמטה אל תוך מחילתו.

רוב הזמן החולד מוגן בתוך המחילה, אבל כאשר הצעירים עוזבים את מחילת אמם ויוצאים, כדי למצוא לעצמם מקום חדש, הטורפים אורבים להם: עופות דורסים (אוח, ינשוף, תנשמת, כוס, דיה וכדומה) וטורפים אחרים (כגון: שועלים ותנים).