ברוש מצוי Cupressus sempervirens

את נופו המחודד של עץ הברוש אנחנו מכירים בחורשות, בבתי עלמין, בגינות ובפארקים. עד לפני כאלפיים שנה הוא היה נפוץ מאוד בארץ כצמח ירוק-עד, שגדל בר. במשך השנים נכרת הברוש עד שנכחד, בעיקר בשל טיבן של קורות העץ, שהופקו ממנו. כיום הברושים שאנו רואים הם כמעט כולם נטועים.
העץ הוא חד-ביתי. האצטרובלים (הפירות) האבקניים קטנים וצומחים בקצות הענפים. הם צומחים בסוף החורף ונושרים באביב, לאחר פיזור האבקה. האצטרובלים הנקביים כדוריים ובנויים מקשקשים דמויי פטרייה הצמודים זה לזה. אלה האצטרובלים המוכרים לנו.
העץ עמיד בפני יובש ובפני קרה, ולכן הוא מצוי בבתי גידול רבים בחלקים רבים של הארץ.
הוא נזכר כבר בתנ”ך מספר פעמים, גם בהקשרים הקשורים לשימושיו השונים כחומר בנייה לכלי נגינה ובעיקר לבניין.
לא כל עצי הברוש המצוי נראים בצורת נר מחודד כמו בתמונה זאת. יש גם כאלה הגדלים עם ענפים פרושים לצדדים.
/common/cetfocus/LoadFile.asp?sGUID=12B3FCFD-E630-46AA-B93D-247998277AEF&sName=brosh_b.jpg&sType=image/pjpeg
© נורית קינן
האצטרובלים הנקביים מגיעים לקוטר של 2-3 ס”מ, ובכל אחד מהם מתפתחים זרעים אחדים.
שימו לב לאצטרובל הנקבי הצעיר, שקוטרו כ- 3 מילימטרים והוא נראה כמו כדור עם בליטות.
האצטרובלים הזכריים של הברוש גדלים בקצות הענפים, ונשארים על העץ תקופה קצרה כל שנה. לאחר שהאבקה מתפזרת מהם, הם מתייבשים ונושרים.