אלון מצוי Quercus calliprinos

האלון המצוי הוא עץ ירוק-עד (ירוק כל השנה) שכיח ואופייני ביותר בחורש הים תיכוני בישראל וגם בארצות מזרח הים התיכון ודרום איטליה. הוא מרכיב מרכזי בכמה חברות צומח ים תיכוניות. בישראל הוא המרכיב העיקרי בנוף צומח החורש בגליל העליון, בכרמל ובהרי יהודה. העץ צומח במקומות גבוהים: מגובה 300 מטרים מעל פני-הים עד 900 מטרים, ולעתים אף יותר: בחרמון, למשל, גדלים עצי אלון גדולים מאוד. בתנאים רגילים הוא גובהו 6-2 מטרים, אך ניתן למצוא גם פרטים, שגובהם 15 מטרים! לאחר שריפה ולאחר כריתה העץ מתחדש במהירות יחסית על-ידי צימוח מהיר של ענפים חדשים. במקרים כאלה לא יצמח עץ אלא שיח נמוך, מסועף ודוקרני. העלים של העץ דמויי ביצה, קשים ומשוננים בשוליהם. תקופת הפריחה קצרה – כשבועיים, באביב המוקדם. העץ הוא חד-ביתי, פרחיו האבקניים (הזכריים) רבים, והעלייניים (הנקביים) מעטים, וכולם נמצאים על אותו העץ. הבלוט – הפרי של האלון – מבשיל במשך כשנה וחצי, ולו ספלול עשוי קשקשים, ובתוכו זרע גדול. עץ בוגר מבשיל כל שנה אלפי בלוטים, אך רק מעט מהם ‘זוכים’ לנבוט, משום שבעלי-חיים רבים אוכלים אותו. בעודם על העץ נהנים מן הבלוטים מכרסמים שונים, חדקוניות (מין חיפושיות), עופות (בעיקר עורבנים), וכאשר הבלוטים נופלים על הקרקע גם עדרי צאן ובקר, צבאים, דרבנים וחזירי הבר מצטרפים. אמנם כמה מאוכלי הבלוטים מסייעים בהפצתם, אך התייבשות חלקית של הבלוט מונעת את הנביטה. רק הזרעים שהגיעו לקרקע לחה, עשירה ברקבובית ומוצלת – יצליחו לנבוט.