דודא רפואי Mandragora autumnalis

“הדודאים נתנו ריח, ועל פתחינו כל מגדים…” נאמר בשיר השירים (ז’, 14). ואכן, הדודאים נזכרו כבר בתנך כסגולה לאהבה. ולא רק זאת – לצמח הדודא סגולות רבות ומגוונות: גם בעבר הרחוק ניתן למצוא תיאורים מפורטים אודות תכונותיו הטובות של הצמח לרפואה ולבישול. בקברו של תת-אנח-אמון נמצאו זרעים של הצמח ובמקומות אחרים נמצאו קישוטים ותכשיטים שצורתם כצורת פריו. בעבר השתמשו בצמח כשיקוי לעידוד האהבה, כסגולה לפריון, כסם מרדים ולצורכי כישוף שונים. אבל חשוב מאוד לדעת – כל חלקי צמח הדודא רעילים והם אינם נאכלים גם על ידי הבקר והצאן! לכן, לא מומלץ לנסות לאכול את הצמח או להכין ממנו שיקויים.
כל חלקי הדודא הרפואי ציוריים מאוד: השורש הוא שיפוד עבה וארוך, המגיע לעומק של 2 מטרים. לפעמים הוא מתפצל לשניים, כמו גוף ושתי רגליים, ולכן בימי הביניים נהגו לצייר את השורש כדמות אדם – ביטוי לכוח הכישוף של הצמח. בזכות המזון שנאגר בשורש מלבלב הדודא כבר בראשית החורף.
כבר בחודש נובמבר ניתן לראות את שושנת העלים המרשימה. העלים גדולים מאוד, עד 30 ס”מ אורכם, מקומטים וצבעם ירוק כהה מבריק ורענן.
ממרכז שושנת העלים יוצאים הפרחים, יפים להפליא. כל פרח, הנראה כפעמון סגול, נישא על עוקץ ארוך. במרכז עלי הכותרת צלקת צהובה-ירוקה ואבקנים. הצלקת מבשילה לפני האבקנים וכך נמנעת האבקה עצמית. ההאבקה נעשית על ידי דבורי דבש.
ומן הפרח בא הפרי – כדור בשרני, שקוטרו כ- 3 ס”מ, בתחילה ירוק ועם ההבשלה הופך צבעו לצהוב-כתום. לפרי ריח מיוחד ונעים ועליו נאמר הפסוק משיר השירים – הדודאים נתנו ריחם – נאמר על הפרי ולא על הפרח.
לבלוב הדודא מתחיל מוקדם, בנובמבר, ופריחתו נמשכת זמן רב, עד האביב. באביב אף ניתן לראות צמחים שבמרכזם פרחים ופירות גם יחד.
פרחיו הגדולים של הדודא בולטים לעין, במרכזה של שושנת העלים הגדולים שלו.