שעריה של רמת הנדיב נפתחו לראשונה באביב 1954, ביום בו הובאו הברון אדמונד דה רוטשילד ורעייתו אדלאייד למנוחת עולמים במערת הקבר אשר בלב הגנים.

הברון, בונה היישוב היהודי, ביקש להיטמן, לאחר מותו, באדמת הארץ שכה אהב. בשישה באפריל בשנת 1954, עשרים שנה אחרי מותו, הועלו עצמותיהם של הברון והברונית דה רוטשילד ארצה ונטמנו בטקס קבורה ממלכתי.

הרחבה המקדמת את פני הפוקדים את הקבר, מוקפת בבריכת מים בה שוחים דגי זהב. בימי הקיץ, מעטרים פרחי נופר את המים. גביע הדמעות המפוסל באבן תלוי בסמוך לכניסה למערה, ממנו מטפטפים מים כאילו בוכה הוא לנצח על מות הברון ורעייתו.

שער ברזל מעוטר באשכולות ענבים המאזכרים את פועלו של הברון בארץ ישראל, מקדם את פני המבקרים. במרכז החצר המובילה למערה נטוע עץ ברוש גדול, שצורתו כלהבת נר זיכרון ירוקה, חיה, צומחת אל על. דלתות הכניסה למערת הקבר עשויות אבן ומזכירות את דלתות מערות הקבורה מתקופת הבית השני (בית שערים) . חמש מדרגות רחבות מובילת אל מערה אפלה, המתעקלת פנימה, אל המקום בו קבורים הברון והברונית. בצידה המזרחי של מערת הקבר, בתוך גומחה הפונה לירושלים, ניצב הקבר, עשוי בזלת שחורה. מעל לקבר קבוע מגן דוד עתיק יומין.