פעילויות ואירועים
המסלול המסומן בירוק, הוא שביל הנשרים, הארוך והמאתגר מבין שלושת המסלולים בפארק ומתאים למיטיבי לכת. השביל עובר דרך צמחייה עשירה. לאורך השביל יש נקודות תצפית נפלאות, מערה פרהיסטורית וכלוב אקלום לעופות דורסים. מי שמחליט לטפס על השביל המצוקי המאתגר, זוכה לצפות בנופים מרהיבים המכפרים על המאמץ.
נקודות עניין: צמחייה עשירה: עצים גדולים של אלון התבור וחורש סבוך של אלון מצוי, שיחים ומטפסים; נקודות תצפית מרהיבות לעבר מישור חוף הכרמל; מערת כבארה, מערה פרהיסטורית המהווה משכן לעטלפים; כלוב אקלום לעופות דורסים, שבו מוחזקים עופות שאינם כשירים לחיות בטבע לצד עופות שיושבו לטבע בבוא העת.
אופי הטיול: מתאים למיטיבי לכת בלבד. המסלול כולל ירידה ממצוק תלול.
צבע סימון: ירוק.
אורך השביל: כארבעה קילומטרים.
מפת השביל(להורדה)
משך הטיול: כשעתיים וחצי.
נקודת מוצא: השביל מעגלי, מתחיל ומסתיים ב”כיכר ראשית השבילים”.
עונה מומלצת: אביב
ציוד: מומלץ להצטייד במשקפת לצפייה בכלוב האקלום לעופות דורסים.
היכנסו לאפליקציית WHISHTRIP לאפשרות ניווט נוחה בשבילים.
טלפון חירום (לאחר שעות הפתיחה) פקח תורן 053-6452336
שימו לב: אין להדליק אש בשטח הפארק. לפרטים נוספים >>
ניתן לשכור משקפת + חוברת ציפורים בחנות המידע, בעלות של 25 ש”ח.
החוברת נשארת אצלכם למזכרת.
תיאור השביל
מכיכר “ראשית השבילים” השביל המסומן ירוק פונה ימינה, לכיוון מערב. הוא עובר בצמחיית בַּתָה סמוך לכמה עצי אורן, ומגיע לגשר אירי עשוי בטון על דרך העפר.
השביל חוצה את דרך העפר וממשיך היישר לפנים. עצי אלון התבור הצומחים כאן ניטעו בידי צוות רמת הנדיב ומקורם בזרעים של עצי בר מהסביבה.
השביל מגיע לדרך עפר נוספת, שמעבר לה צומח עץ אלון התבור הגדול.
1. אלון התבור
אלון התבור הוא עץ בר נשיר שנפוץ מהשרון ורמות מנשה ועד הגליל והגולן. הבלוטים הגדולים (פירות האלון) מהווים מקור מזון חשוב למכרסמים, לחזירי בר ולעורבנים.
השביל עובר בנוף חורש ים תיכוני, בין שיחי בר-זית ואלת המסטיק ומגיע לפרגולה שבצלה ספסלים.
2. פרגולה
בלב שביל הנשרים ניצבת פרגולה ובצילה- ספסלים למנוחה קלה. ממנה ניתן לצפות על מישור החוף וליהנות מכרם הזיתים הצמודה אליה. איכרי בנימינה גידלו כאן חיטה עד שנות ה-50 של המאה ה-20. עתה זורעים כאן אנשי רמת הנדיב חיטה, שעורה או גידולי שדה אחרים, כפי שעשו כאן בימי קדם. גידולי השדה משמשים מזון לחיות הבר, ובכך מצטמצמת פגיעתם בגינות תושבי זיכרון יעקב הסמוכה.
השביל עולה בגרם מדרגות עץ אל הטראסה וממשיך לתוך סבך חורש, שבו צומחים עצי אלון מצוי.
3. חורש אלון מצוי
האלונים הצומחים כאן מנצלים את קו המגע שבין שכבת סלעי הגיר לסלעי הטוף. הטוף עוצר את חלחול המים בקרקע, ושורשי העצים שגדלים על שכבת הגיר שמעליהם נהנים מכמות רבה יחסית של מים זמינים. הצל והלחות הנוצרים מסבך האלונים מאפשרים את צמיחתם של מטפסים כגון אספרג החורש וקיסוסית מצויה. בין הסלעים פורחות בחורף רקפות רבות. כמה עצי אורן פלשו לחורש, נבטו וצמחו בו. אחד מהם, הסמוך לעמוד התחנה, משמש נקודת גירוד לחזירי הבר. חלקו התחתון של גזע העץ משופשף ולעתים אפשר להבחין בשערות אחדות מפרוות חזירי הבר שנתפסו בקליפתו. כמה מעצי האלון סובלים מעקה ומהתייבשות. צוות רמת הנדיב עוקב אחר התופעה וחוקר אותה במטרה לברר את הסיבה לכך. השביל ממשיך בסבך החורש ויורד לקצה דרך עפר. הוא חוצה את גדר התיל ועובר לתחום של שמורת חוטם הכרמל, מחוץ לתחומיה של רמת הנדיב.
שימו לב, מכאן עובר השביל בשטח מצוקי המיועד למיטיבי לכת בלבד. ההליכה כאן מסוכנת בעת ירידת גשמים ואחריהם, בשל סכנת החלקה!
השביל מגיע לנקודה המשקיפה על הנוף המרהיב של מישור חוף הכרמל.
4. תצפית על מישור חוף הכרמל
נקודת התצפית נמצאת על קצה המצוק. מישור חוף הכרמל נראה מכאן במלוא תפארתו – פסיפס של שדות מעובדים וברכות דגים.
מעבר להם נראים רכסי הכורכר והים התיכון.
מטעי הבננות נפוצים כאן מאוד משום שהאזור אינו סובל כמעט מקרה והלחות בו גבוהה.
השביל יורד בתלילות במדרון המצוק וחוצה גדר בקר בגרם מדרגות קטן ממתכת. מעבר לגדר, ממש לפני ערוץ נחל הנדיב, נמצא עץ חרוב ולידו כמה עצי לבנה קטנים.
סמוך לחרוב נמצאת נקודת פיצול שבילים. מכאן קיימות שתי אפשרויות להמשך:
א. האפשרות הקצרה (מסומנת בצהוב): השביל פונה ימינה (מזרחה) ועולה בערוץ של נחל הנדיב. השביל חובר להמשכו של “שביל הנשרים” ושב לנקודת המוצא (1 ק”מ, כחצי שעה).
ב. האפשרות הארוכה (מסומנת בירוק ומתוארת להלן): השביל ממשיך למערת כבארה ולכלוב הנשרים (3 ק”מ, כשעה וחצי).
השביל חוצה את נחל הנדיב ועובר למרגלותיו המערביים של המצוק. מערת כבארה נמצאת כ-100 מטרים מהחרוב, למרגלות המצוק.
5. מערת כבארה (סגורה למבקרים)
מערה קארסטית גדולה ששימשה משכן לאדם הקדמון לפני עשרות אלפי שנים. מאז שנת 1930 נערכו במערה חפירות רבות. הממצאים הקדומים ביותר, עצמות אדם וכלים, הם מלפני 64,000 שנים (התרבות המוסטרית). תגלית מרגשת במיוחד מתקופה זו היא שלד של גבר ניאנדרטלי צעיר, שנקבר כשהוא מונח על גבו וידיו משולבות על חזהו. שלד האדם הזה השתמר היטב וסיפק מידע על פרטים שהיו עד אז שנויים במחלוקת.
המבנה של עצם הלשון, למשל, מצביע על יכולתו של האדם הניאנדרטלי להגות הברות. קבוצות בני אדם ישבו כאן עד לפני כ-10,000 שנים. משמה של מערה זו נגזר כינויה של תרבות מיוחדת של האדם הקדמון – “התרבות הכבארית”, שהתקיימה בין 10,000 ל-20,000 שנים לפני זמננו.
כיום שוכנים במערה עטלפי פירות גדולים ומינים של עטלפי חרקים קטנים, שקולות הסונאר שלהם נשמעים למרחוק.
למרגלות המערה נטעו אנשי קיבוץ מעגן מיכאל בוסתן צמחים אקזוטיים ובו מרפסת עץ לתצפית. השביל יורד לצד גדר החוסמת את המעבר לבוסתן, פונה בערוץ נחל כבארה, וחולף על פני עץ אלון תבור גדול. באזור זה נראים לא פעם שפני סלע – בעלי חיים צמחוניים, בעלי פרווה חומה, חסרי זנב וקצרי אוזניים, השוכנים בין הסלעים. ההליכה בערוץ הנחל דורשת תשומת לב מיוחדת מאחר שתוואי השביל משתנה מדי חורף בעת שיטפונות. שימו לב, לאחר כ-200 מטרים השביל פונה ימינה, יוצא מהערוץ, מטפס במדרון הגדה הדרומית, ומגיע למדרגות חקלאיות הנטועות עצי זית.
6. עצי זית
בכרם זה זוכה כל שורת עצי זית לטראסה צרה וקטנה. הסיבה לכך נעוצה באופי התלול של המדרון. השביל עולה למקום הצופה אל כלוב האקלום לעופות דורסים.
7. כלוב אקלום לעופות דורסים
בנקיקי הכרמל חיו בעבר עופות דורסים רבים. בשנות ה-50 ניזוקו הדורסים קשות עקב התפתחות ענף החקלאות ושימוש בלתי מבוקר בחומרי הדברה.
רמת הנדיב ורשות הטבע והגנים עוסקות זה שנים בפרויקט השבה של עופות דורסים לסביבתם הטבעית. בכלוב הגדול מגדלים נשרים שבקעו מביצים שנלקחו מקִניהם של זוגות נשרים המוחזקים בשבי.
בדרך כלל, לאחר שלוקחים את הביצה הראשונה, נקבת הנשר מטילה ביצה נוספת (הטלת מילואים). הביצים שנלקחות מהזוג מועברות להדגרה, והגוזלים שבוקעים מהן מאומצים על ידי הוריהם הביולוגיים או על ידי זוגות נשרים אחרים הנמצאים בשבי. התקווה היא שהנשרים שגדלו כאן יקננו בכרמל ובאזורים סמוכים אחרים ויקימו מושבות בטבע
שימו לב, אין להתקרב לכלוב כדי לא להפריע לעופות.
השביל פונה שמאלה (מזרחה) ומגיע לדרך עפר, חוצה אותה ומגיע לשרידי מבנה חרב.
שידור חי מכלוב הנשרים:
8. שרידי מבנה חרב
המבנה היה שייך במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 למשפחת אל-חורי, בעלי בית חורי המצוי בתוואי שביל המעיין, עד שהברון בנימין אדמונד דה רוטשילד קנה את האזור. תושבי הבית טיפלו בעצי הזית שמסביב ועיבדו גן ירק קטן.
השביל מתעקל בחורש מפותח של אלון מצוי, מלווה בשיחים קטנים של עצבונית החורש וחולף בין שכבות מתחלפות של אבן גיר וטוף. לאחר טיפוס קל יורד השביל לשרידי בור בקרקע. זהו כבשן סיד, מוקף גדר עץ נמוכה.
9. כבשן סיד
הבור הגדול, שקירותיו מדופנות באבנים, הוא כל שנותר מכבשן הסיד. כדי להפעיל כבשן סיד בנו מעל לבור מבנה אבן מקומר ובתוכו הניחו אבני גיר. בבערה איטית ומבוקרת הפכו אלה לסיד.השביל יורד ומגיע לדרך עפר, ליד צומת דרכים משולש. יש לבחור בדרך השמאלית. אחרי 10 מטרים השביל פונה ימינה ועובר בתוך חורש. מלפנים אפשר להבחין בחלקות המחקר לרעיית עזים.
10. חלקות מחקר לרעיית עזים
הטיפול בשטחי החורש מציב אתגר גדול בפני מנהלי שטחים פתוחים באזורים הים-תיכוניים. הצומח המעוּצה (שיחים ועצים) בחורש נוטה “להיסגר” וליצור סבך צפוף.
בין כתמי השיחים גדל צומח עשבוני המתייבש בקיץ. השילוב של צומח עשבוני דליק וסבך שיחים צפוף יוצר סכנה גדולה לפריצת שרפות. בחלקות המחקר שברמת הנדיב חוקרים את השפעתה של רעיית העזים על נוף הצומח ואת האפשרות לנצל רעייה זו ככלי “לפתוח” את החורש לשם מניעת שרפות והגדלת המגוון של מיני הצמחים ובעלי החיים. השביל פונה ימינה, עולה מעט, חוצה דרך עפר, ממשיך בחורש הים-תיכוני, ומגיע לאלון התבור הגדול.
היכנסו לאפליקציית WHISHTRIP, ה- WAZE של המטיילים, איתה תוכלו לתכנן את הביקור. האפליקציה תלווה אתכם גם במהלך הביקור ותיידע אתכם על נקודות העניין בשביל. תוכלו להתרשם מתמונות וסרטונים, או/ו להעלות את שלכם.
תודה שבחרתם לטייל בפארק טבע ברמת הנדיב. רגע לפני שאתם יוצאים למסלול, כדאי לעצור ולבדוק שלא שכחתם כלום. ריכזנו למענכם מספר עצות והנחיות כדי שחוויית הטיול תהיה מהנה ובטוחה: לטייל נכון
יש לך שאלה? נשמח לעזור
בשנת 2015 ייסדה רמת הנדיב את “השותפות לקיימות אזורית” במטרה לשלב כוחות למען שיפור איכות החיים באזור. חמש רשויות שכנות, חברו אל רמת הנדיב כדי להתמודד יחד עם אתגרי השמירה על מרקמו הייחודי של המרחב הסובב את בקעת הנדיב ואת נחל תנינים.
להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.
