פעילויות ואירועים
שריפות בשטחים פתוחים כמו יער והחורש הפוקדות אותנו בארץ כמעט מידי שנה אינן טבעיות. שריפות אלה נגרמות בידי אדם בשוגג או במזיד. לעיתים שריפות בשטחים פתוחים מתפשטות מאזורים עתירי צומח (יערות נטועים, שמורות טבע) ופוגעים ביישובים סמוכים, ולעיתים כיוון האש הפוך: מהישובים לשטחים הטבעיים או הנטועים.
בחודש מאי 1980 פרצה שרֵפה גדולה באזור רמת-הנדיב אשר התפשטה מהלולים של קיבוץ מעין-צבי שמצפון לפארק, ושרפה כ-50% משטח הפארק של היום.
בעקבות אותה שריפה עלתה סוגיית ניהול השטחים הפתוחים בכלל ומניעת שריפות בשטחים פתוחים בפרט לתודעת הנהלת רמת הנדיב. בסוף שנות ה-80 הוכנסה רעיית בקר לשטח, לצד דילול של הצומח המעוצה.
במקביל לפעולות הממשק, התפתח מחקר מלווה שעסק בהשפעות השרֵפה על המערכת האקולוגית, לצד פיתוח כלים למניעת השריפה הבאה או לפחות לצמצום נזקיה.
מודל אזורי החיץ (fuel break zones) מציע אפשרות למנוע התפשטות שריפות יער וחורש אל היישובים, או מהם לפארק, על ידי שבירת הרצף האופקי והאנכי של הצומח ברצועת המגע שבין היישוב לשטח הפתוח. זאת נעשה באמצעות דילול מסיבי של הצומח המעוצה והסרת הצומח העשבוני באמצעים מכאניים או רעייה חזקה של בעלי חיים.
ברמת הנדיב יושם מודל זה לאחר המלצות הועדה לחקר השריפה בכרמל (1989) ואזור החיץ הוקם בהדרגה בשנים 1991-1994. החורש ברמת הנדיב, הגובל בשכונת נווה רמז (זיכרון יעקב), נגזם ודולל, כך שעץ הנופל כתוצאה משריפה, לא יפגע בעץ או בשיח שכן ויגדיל את הסכנה להתפשטות אש בצמרות העצים.
אזור החיץ מתוחזק באמצעות רעית בקר חזקה, במטרה להסיר את שכבת העשב היבש שיכול להוות פתיל שריפה בעונת הקיץ. כתוצאה מפעולה זו, מקבל השטח מראה המזכיר יער פארק פתוח או, יש שיגידו, דמוי סוואנה.
עדר הבקר רועה בחיץ באופן מרוכז ומבוקר, כאשר העשב עדיין ירוק ברובו. עם תחילת הקיץ נותר האזור חשוף מצומח עשבוני ודליק ואז נכנסות העיזים להשלים את המלאכה על ידי אכילת חלק מהצומח המעוצה ודיכוי התחדשות העצים
והשיחים. כתוצאה מכך, קטנה הסכנה שהאש תתפשט ותצא מכלל שליטה ותפגע בשטח המיושב, או תתפשט לשאר הפארק.
מאז הקמתו ועד היום נערכים באזור החיץ מחקרים שונים, במטרה ללמוד על קצב התחדשות השיחים לאחר הכריתה, ועל השפעת טיפולי הממשק על הרכב ומגוון חברות הצומח, פרוקי-הרגליים והעופות המקננים (קישורים מצורפים).
יש לך שאלה? נשמח לעזור
המונח טביעת כף הרגל האקולוגית קורם עור וגידים בחלק המערבי של מרכז המבקרים. תא גינון גדול בצורה של כף רגל מונח במרכז המתחם, העקב פונה לצפון, הבוהן וארבע אצבעות, כיחידה אחת – לדרום.
השביל עובר דרך אזור צפוף צמחייה טבעית ומגיע אל שרידיה של חורבת עקב, ווילה כפרית מהתקופה הביזנטית, הצופה אל הכרמל, לרכס הר אמיר, צפון השרון ולחוף הים התיכון.
אופי השביל: בינוני, מתאים לילדים מגיל 5–6
צבע סימון: לבן-אדום-לבן
אורך השביל: כ- 4 קילומטרים.
משך הטיול: בין שעתיים לשלוש.
עונות מומלצת: סתיו, חורף ואביב.
להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.
