הטיפול בצומח הטבעי
נוף הצומח והמערכת האקולוגית האופיינית לאזור הים התיכון, כמו זו המצויה ברמת הנדיב, התנסו (ועדיין מתנסים) בשינויים בלתי פוסקים. על כן, ההתייחסות לצומח הטבעי ברמת הנדיב הוא נושא אשר בו קיימת התלבטות מתמדת ותהליך קבלת ההחלטות לא תמיד פשוט. מחד גיסא, ישנה את גישת ה”אי התערבות” תוך ציפייה שהטבע ייעשה את שלועם הזמן, והנוף יתפתח משלב מדוכא ונמוך לתצורת צומח גבוהה ומורכבת (ראה “סוקצסיה”). ומאידך גיסא, הצומח המעוצה בישראל, ללא התערבות כזו או אחרת, מתפתח בכיוון די ברור – הגדלת כיסוי וסבוך ויצירת נוף סגור ודליק.
