פעילויות ואירועים
נופי המורשת של ארצנו מייצגים את היצירה המשולבת של האדם והטבע, והם נושאים משמעות מעבר לקיומם הפיזי – מקור השראה וחיבור לעבר. עם התפתחות החקלאות המודרנית, הבנייה והתעשייה, השתנו נופים רבים וחלקם נעלמו מנוף ארצנו. שימורם וטיפוחם מאפשרים לחוש את העבר בנוף ההווה ולהתחבר לטבע, לנוף, למורשת ולקרקע.
אונסק”ו (1972) הגדיר שני סוגים של נופי מורשת בעלי חשיבות אוניברסלית: נופי מורשת תרבותית ונופי מורשת טבעית.
המרחב הסובב את רמת הנדיב, הכולל את בקעת הנדיב, הר חורשן וגבעות אלונה, הוא מהיפים והמעניינים בארץ. מרחב זה עשיר בערכי טבע, חקלאות ונוף המייצגים את המורשת החקלאית והתרבותית של האזור בתקופות השונות (נוף התרבות בבקעת הנדיב), את יערות הפארק של גבעות אלונה ואת החורש הים־תיכוני הסבוך בשמורת הר חורשן. לצד כרמי ענבים ומטעים יש באזור מעיינות, מתקנים חקלאיים ואתרי מורשת מתקופות שונות.
עקב איכותו ורגישותו הגבוהה של מרחב בקעת הנדיב הוא הוגדר “מכלול נופי” על פי תמ”א 35 ו”מרקם מוטה שימור”, שלגביו הוכנה תוכנית מיוחדת (סובב בקעת הנדיב).
בימי קדם התבססה פרנסתם של תושבי רמת הנדיב על חקלאות בעל ועל גידול מקנה. גידולי הבעל שאפיינו את האזור היו כרמי זיתים, כרמי גפנים, בוסתנים וגידולי שדה (דגנים וקטניות).
המרחב הסובב את רמת הנדיב, הכולל את בקעת הנדיב, הר חורשן וגבעות אלונה, הוא מהיפים והמעניינים בארץ. מרחב זה עשיר בערכי טבע, חקלאות ונוף המייצגים את המורשת החקלאית והתרבותית של האזור בתקופות השונות
אופיים של הגידול, של זני הצומח ושל עיבוד הקרקע היה שונה מאוד מאופייה של החקלאות המודרנית. בניגוד לחקלאות המודרנית, המבוססת באזורי העמקים והמישורים, החקלאות הקדומה התבססה באזורים הרריים שבהם יש כיסי קרקע ובטראסות שנבנו כדי להחזיק אותה. בטראסות אלה היו שלובים כרמים וגידולים שונים. אלה התאפיינו בזנים מקומיים המותאמים לסביבתם, וזאת בניגוד לזני הגידולים הקיימים כיום, המיובאים ממקומות שונים בעולם ומטופחים באופן גנטי.
השבת המרכיב החקלאי לשטח פארק הטבע נעשתה מתוך רצון לשחזר את מגוון שימושי הקרקע שאפיינו בעבר את רמת הנדיב וכללו כרמי זיתים, גפנים ושדות חיטה לצד נופי צומח טבעי ונטוע. החלקות המעובדות הן חלק מהסיפור ההיסטורי־תרבותי של רמת הנדיב, וכיום מהוות חלק בלתי נפרד מהפסיפס הנופי של הפארק. לצד תרומתן הנופית הן מהוות בית גידול לחיות בר ולמיני צומח נדירים.
החלקות המעובדות הן חלק מהסיפור ההיסטורי־תרבותי של רמת הנדיב, וכיום מהוות חלק בלתי נפרד מהפסיפס הנופי של הפארק
גידולי שדה(דגנים)
עד תחילת המאה ה־20 עדיין שימשו שטחים שונים ברמת הנדיב לגידולי שדה. שטחים אלה ננטשו בהדרגה, עד שבסוף שנות ה־70 נטעה בהם קרן קיימת לישראל חורשות של אורנים וברושים. החורשות לא טופלו נכון ובזמן והידלדלו, ובראשית העשור השלישי הוסבו מחדש לשטחי חקלאות, בעיקר חיטה וכרמי זיתים, שעובדו בשיטות מסורתיות (ללא חומרי הדברה וכלים מכאניים).
עם הזמן הסתבר ששדות אלה מהווים בית גידול שבו נשתמרו מיני צומח נדירים, אשר נעלמו מנופי הארץ עם היעלמות החקלאות המסורתית. מאז משמשים שטחים אלה שדות חקלאיים שבהם אנו מגדלים דגנים שונים, בממשק של חריש רדוד וללא חומרי הדברה. ובכך אנו משמרים הן את הנוף החקלאי והן את מיני הצומח הטבעי המתקיימים בהם, חלקם מהנדירים ביותר בישראל (מרוות אייג) והמרהיבים שבהם (שום הגלגל). הדגנים המגודלים בשדות אלה משמשים מזון לעדר העיזים של רמת הנדיב.
עדרי צאן היו מאז ומעולם חלק מהנוף התרבותי באזור, ומשנת 2004 רועה עדר הצאן של רמת הנדיב בשטחי הפארק. גם מטיילים הפוגשים בו יכולים לחוש, לראות ולהריח חלק מנוף העבר שנגלה לעין.
טראסות זיתים
ברמת הנדיב נשתמרו טראסות זיתים ועצים המטופלים בידי צוות הפארק, וכן ניטעו כרמי זיתים נוספים. גם כרמים אלה תוכננו וטופלו כדי לשמור על הנופים שהיו בעבר ואינם מתוכננים על פי עקרונות החקלאות המודרנית. ברמת הנדיב ניטעו גם מטעי זיתים המשמשים אוסף גנטי המהווה בסיס לשימור ולמחקר בנושא זני זיתים עתיקים. אוסף הזיתים מאפשר להתחקות אחר תכונותיהם של עצי הזית שגודלו כאן בעבר.
כרמי גפנים
כרמי גפנים לא ניטעו ברמת הנדיב, למעט בשני האתרים הארכאולוגיים העיקריים (עין צור וחורבת עקב), שבהם ניטעו מעט גפנים במטרה לחבר את המבקרים לנופי העבר.
בוסתן פירות
בשנות ה־80 ניטע בוסתן ממזרח לעין־צור. מיקום זה אינו מקרי; אנו יודעים כי בעבר חיו אנשים רבים סביב המעיין. בשנים האחרונות בוסתן זה משוקם ומטופח וניטעו בו עצים שונים מזני מורשת, דהיינו, עצים שמקורם בבוסתנים שונים שהתקיימו באזורנו שנים רבות.
גידול בעלי חיים (בעיקר צאן) היה חלק מאורחות החיים באזורנו בעבר הרחוק והקרוב. הצאן היה יוצא למרעה בשטחים שלא נמצאו ראויים לעיבוד ומשמש מקור לחלב, לבשר, לצמר ולעור. עדרי צאן היו מאז ומעולם חלק מהנוף התרבותי באזור, ומשנת 2004 רועה עדר הצאן של רמת הנדיב בשטחי הפארק כדי למנוע שריפות ולשמור על מגוון בתי הגידול בפארק. גם מטיילים הפוגשים בו יכולים לחוש, לראות ולהריח חלק מנוף העבר שנגלה לעין.
 נופי תרבות בישראל - רט"ג |
יש לך שאלה? נשמח לעזור
גינון בר-קיימא מוגדר כגינון המתחשב בצורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע בצורכי הדורות הבאים. הוא כולל תכנון גן המתחשב ברכיבים הקיימים באתר
גן זה, הצעיר בגנים (הוקם ב-1985), תוכנן במיוחד למען כבדי הראייה. הגברת דורותי דה רוטשילד חיפשה דרך לאפשר גם למי שאינם רואים ליהנות מהפריחה ויזמה הקמת גן המזמין את כל החושים להשתתף בחוויה שבגנים.
להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.
