חמש פעמים בחייו ביקר הברון רוטשילד בארץ ישראל. את ביקורו הראשון ערך לאחר חמש שנים של מעורבות מרחוק. ביום 2.4.1887 הוא הגיע לארץ בחשאי, הפליג עם רעייתו מצרפת לאלכסנדריה, שם השאירו את היאכטה הפרטית והפליגו ליפו בספינת הלוֹיְד האוסטרי ככל האדם.
הגעתם של הברון ורעייתו לנמל יפו תוארה בעיתון ‘המֵליץ’: “בין המון הנוסעים האחרים נראה איש גבה קומה ודל בשר, לבוש בגדי הדר ועל ראשו מגבעת אנגלית. פניו החיוורים מוקפים זקן קטן ועגול ועיניו כעין התכלת, מפיקות מחשבות עמוקות, הביטו נִכחן קדמה מזרח. רגע אחר השקיף הנוסע על מבני העיר יפו אשר התנוססה אליו ביפעת אור הבוקר ופתאום הפך פניו אל אישה כבודה בעלת קומה בינונית אשר עמדה לצדו. עת לרדת אל סירת הדוגה אמר. הנני הנני – ענתה לו בענוַת חן ומשתי עיניה המלאות זיו ומפיקות נוגה זלגו שתי דמעות על חלקות פניה הטהורות כנצח השמים לטוהר”.
הסוד על דבר בואם התגלה מיד. מיפו הם יצאו וסיירו במקווה-ישראל, ומשם עלו במרכבה לירושלים. התחנה הראשונה בירושלים הייתה הכותל המערבי.
הברון היה מזועזע מהצפיפות ומההזנחה במקום וביקש לרכוש את השטח, לבנות שכונה חדשה ראויה למגורים ולהכשיר את הסביבה כיאה למקום הקדוש, אך לאחר שהרב הספרדי הזהירוֹ שהדבר עלול לגרום לתסיסה בקרב המוסלמים, נמלך בדעתו. הם התאכסנו במלון “קאמיניץ” ובמוצאי שבת ערכו קבלת פנים לגדולי הרבנים האשכנזים והספרדים. בהמשך סיירו ברחובות העיר, ביקרו בקבר רחל, ונסעו למושבות ראשון לציון, מזכרת בתיה, פתח תקווה וגם לזכרון יעקב, שהייתה אהובה עליו במיוחד. בזכרון יעקב ערכו האיכרים לכבודו תהלוכת לפידים מרהיבה, ילדי בית הספר קיבלו את פניו במאור פנים ושרו שירים עבריים, ואף השייח’ים הערביים מהסביבה הגיעו לחלוק לו כבוד. במשך שמונה ימים שהה במושבה, ביקר בבתים, התעניין בכל פרט ועודד לימוד תורה ושמירה על מצוות. משם המשיך לראש פינה. הנוף המרהיב הנשקף ממנה כבש את ליבו והוא הביע את רצונו לרכוש אדמות בסביבה, מאגמַת החוּלה לימַת כנרת. כשביקר בבית הכנסת וצפה בגולן, בחרמון והכנרת, הורה לפקידיו לרכוש גם שם אדמות.
בכל מקום שהגיע אליו זכה לקבלת פנים חמה, ובשיחותיו הטיף לשמירה על ניקְיון היישובים, עודד צעירים להכשיר עצמם להתיישבות והטיף לשמירת תורה ומצוות. הביקור חיבר אותו לארץ, לנופיה, לתושביה ולהגשמת חזונו.
בתום הביקור החליט להקים יקבי יין מודרניים ומפותחים שיקלטו את יבולי הענבים, לרכוש אדמות רבות ככל האפשר, ולפרוס את חסותו על המושבות פתח תקווה ויסוד המעלה, שנתמכו קודם בידי “חובבי ציון”.
בחלוף שש שנים מביקורו הראשון בארץ, במהלך שיט בים התיכון, מחליט הברון לסטות מדרכו ומגיע לביקור לא מתוכנן. באוניית קיטור הוא עוגן בנמל חיפה, משם ממשיך לטנטורה לביקור במפעל הזכוכית (מזגגה) ומגיע ליעדו הסופי בזכרון יעקב, שם הוא זוכה לקבלת פנים חמה ומרשימה. במסגרת ביקורו הוא יצא לשדות לראות את הנטיעות החדשות, ביקר בכרמי הגפנים וערך ביקורת על התנהלות החשבונות במושבה.
ב-25 בינואר 1899 מגיע הברון לביקורו השלישי בארץ. אנייתו עוגנת בנמל יפו ומשם הוא פונה לבקר במושבה ראשון לציון, מגיע ליקב, טועם מהיין ומודיע לאיכרים כי מעתה ואילך יהיה עליהם לדאוג לעצמם. לאחר מכן הוא ממשיך למושבה פתח תקווה. הוא זוכה לקבלת פנים מצד צעירי המושבה שבאו רכובים על סוסים, ובראשם אברהם שפירא, שלימים הפך לשומר ראשו בעת ביקוריו.
הוא אינו מוותר על ביקור קצר בירושלים ומשם חוזר ליפו, מפליג לטנטורה ומבקר במושבה זכרון יעקב. ככל הנראה הביקור הזה היה ענייני. ירחמיאל הלפרין, ממייסדי המושבה זכרון יעקב, כתב ביומנו: “קיבלנו את פני הברון שיחיה עם הברונית בפעם השלישית במושבתנו. הם שהו שעות אחדות במושבה, הוא ביקר בבית הכנסת ביקב, בבית הספר, בבית הפקידות”.
15 שנה לאחר ביקורו הקודם, שבו נחל אכזבה, מגיע הברון ב-1914 לקטוף את פירות עמלו: המושבות היו מבוססות והחקלאות שגשגה. בדברי התודה למתיישבים בזכרון יעקב אמר: “מאז ועד היום עשיתם חיל רב, אתם ובניכם. גרמתם לי הרבה קורת רוח”. באחד מטקסי קבלת הפנים, לאחר ששמע את מקהלת בית הספר שרה שירים בצרפתית, אמר הברון: “שירים צרפתיים שמעתי הרבה בצרפת. פה אהיה מאושר לשמוע שירים עבריים”.
בשנת 1925, בהתקרבו לשנות ה-80 לחייו, מחליט הברון רוטשילד לבקר בפעם החמישית בארץ, בניגוד לעצת רופאיו. הוא ביקש לראות במו עיניו את התגשמות חזונו ולעמוד מקרוב על הקשיים והבעיות שיוכל לעזור בפתרונם בשארית חייו. אנייתו עוגנת בחוף טנטורה בט”ז באייר תרפ”ה (10 במאי 1925), והוא מבקר בזכרון יעקב ובגוש המושבות החדשות שקמו בסביבתה. היישוב היהודי כולו יצא מגדרו כדי לחלוק לו את מלוא הכבוד המגיע לו, מתוך תחושה שזה עלול להיות ביקורו האחרון בארץ.
תשע שנים לאחר מכן, בשלהי 1934, נפטר הברון בהיותו בן 89. מותו השרה אבל כבד ביישוב היהודי בארץ ישראל ובעולם היהודי.
יש לך שאלה? נשמח לעזור
אולי יעניין אותך גם...
קיימות
גינון בר קיימא ברמת הנדיב
גינון בר-קיימא מוגדר כגינון המתחשב בצורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע בצורכי הדורות הבאים. הוא כולל תכנון גן המתחשב ברכיבים הקיימים באתר
לגלות את המקום
גן הדקלים
בגן הדקלים של רמת הנדיב נמצא אוסף של מכובד של מיני דקלים ודמויי דקלים. רובם המכריע הם צמחי תרבות, מתוכם רק התמר גדל בארץ.
איפה אוכלים
לאכול כאן
להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.