רוצים דוגמאות? בבקשה:
איקאה בודקת ייצור של אריזות מפטריות במקום שימוש בפוליסטירן שאותו לא ניתן למחזר; לגו מתחילה לייצר את אבני המשחק שלה מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים; בבריטניה החלו להשתמש באדני רכבת מפלסטיק ממוחזר (במקום באדני עץ).
גם בארץ יש דוגמאות להתנהלות במודל המעגלי: בחברת נייר חדרה אוספים פסולת קרטון ומייצרים ממנה אריזות קרטון, שאותן ניתן למחזר שוב ולייצר אריזות קרטון חדשות. בקנה מידה גדול יותר יזמו משרד הכלכלה והתעשייה והמשרד להגנת הסביבה את פרויקט הסימביוזה התעשייתית: יותר מ-1500 עסקים ממפים וממיינים את הפסולת שלהם, שהופכת לחומר גלם עבור עסק אחר במיזם תוך חיסכון בעלויות וכמובן תוך צמצום כמויות הפסולת וניצול יעיל יותר של המשאבים.
לצד הכלכלה המעגלית משגשגת בשנים האחרונות הכלכלה השיתופית. גם היא מזמינה אותנו לבחון מחדש את מוצרי הצריכה המקיפים אותנו ולהבין כי אין לנו צורך במוצר עצמו אלא בשירות שהוא נותן לנו. לדוגמה, במקום להחזיק מכסחת דשא שבה משתמשים אחת לחודש או פחות, נוכל להשאילה ממחסן שיתופי. בתחום התחבורה המודל הזה כבר קיים ומתבסס: בערים גדולות יש מכוניות שיתופיות, ואצלנו אופניים וקורקינטים שיתופיים פועלים בהצלחה, בבתי ספר רבים פועל מיזם השאלת ספרים שחוסך קנייה של ספרי לימוד חדשים מדי שנה ועוד.