התבססות אורן ירושלים בחורש הטבעי ברמת הנדיב

אורן ירושלים הוא מין מקומי בישראל מזה אלפי שנים ומהווה גם בימינו מרכיב בצומח הטבעי של ארצנו (בעיקר בכרמל ובהרי יהודה). מחקרים מדעיים מצביעים על כך שבמהלך ההיסטוריה חלו תנודות בתפוצה של אורן ירושלים במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט. כיום, קיומן של אוכלוסיות טבעיות (שלא ניטעו ע”י קק”ל) של אורן ירושלים בישראל מוגבל לאזורים מצומצמים יחסית עם תנאי בית גידול מיוחדים. אלה הן אוכלוסיות ששרדו מאוכלוסייה רחבה יותר שהתקיימה כאן בעבר.

ההערכה המקובלת היא כי הייעור האינטנסיבי שנעשה בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים גרם לשינוי דרמטי הן מבחינת מספר עצי האורן המייצרים ומפיצים זרעים והן מבחינתם תפוצתם, היות והאורנים ניטעו באזורים רבים בהם לא התקיימו באותה עת אוכלוסיות טבעיות של אורן ירושלים.

שני מרכיבים אלו הגבירו במידה משמעותית את הסיכוי להתבססות אורנים בשטחים נוספים בחבל הים-תיכוני של ישראל.

רוב חורשות האורנים ברמת הנדיב ניטעו ע”י קק”ל בין השנים 1976-1978. לאור המלצות מומחים ורגישותו של אורן ירושלים למזיקים, רק חלק קטן מהחורשות שניטעו התבססו על מין זה (לדוגמה – לאורך כביש הכניסה לרמת הנדיב).

באשר לחיזוי הדינאמיקה העתידית של התבססות האורנים בפארק וההשלכות הנופיות של התופעה, ניתן לציין מספר נקודות:

• קצב התבססות האורנים צפוי להתגבר בטווח הקרוב עקב הגעת עצים צעירים שהתבססו בשטח לשלב של ייצור זרעים, תהליך שיביא לעלייה במספר האורנים מפיצי הזרעים ברחבי הפארק. בעקבות תהליך זה, שטחים שהיום עדיין מרוחקים מעצים מפיצים, ייחשפו ללחץ התבססות אורנים ההולך וגובר.
• מאידך, בטווח הארוך יותר יש סיכוי להאטת קצב ההתבססות עקב הזדקנות אורנים נטועים וירידה בייצור הזרעים.
• ההתנגדות לתהליך ההתבססות תלויה, ככל הנראה, בדינאמיקה של הצומח הטבעי. בשטחים בהם נמצא הצומח הטבעי במגמה של התפתחות (עלייה בכיסוי ובגובה הצומח) תתגבר, ככל הנראה, ההתנגדות להתבססות האורנים, כלומר – קצב ההתבססות יואט.