איך נשמור על מרוות איג שהיא מין צמח נדיר ואנדמי בישראל?

מרוות איג התגלתה לראשונה בשנת 1914 על ידי פרופ’ אלכסנדר איג שעל שמו היא נקראת. היא מין הצמח הנדיר ביותר מבין כל צמחי רמת הנדיב ונכללת ברשימת מיני הצמחים ה”אדומים” בארץ שיש לשמרם פן יכחדו. בנוסף, מרוות איג מוגדרת כמין אנדמי לישראל היות והיא גדלה רק בארץ ולכן, במידה והיא תכחד מישראל היא תצטרף לרשימת המינים שנכחדו מהעולם כולו.

ברמת הנדיב שמנו לב כי עדר הבקר נכנס לשטח בו גדלה מרוות איג בדיוק כשהצמחים נמצאים בשיא צמיחתם והפרות אוכלות את העלים ועמודי התפרחת של המרווה טרם פרחו וחנטו פרי. בשל התזמון הקריטי של הרעייה התעורר חשש כבד לפגיעה בכושר ייצור הזרעים של צמחי המרווה. פגיעה מעין זו עלולה להוות סכנה להמשך קיום אוכלוסיית הצמחים של מין נדיר זה.

לכן, ערכו ד”ר רחלי שוורץ צחור, פרופ’ גידי נאמן ופרופ’ אבי פרבולוצקי מחקר יסודי, במשך שש שנים תמימות ומצאנו כי אכן רעיית הבקר בשלהי האביב פוגעת באופן קשה בצמיחה, בפריחה ובכושר הרבייה של אוכלוסיית מרוות איג. בעקבות הממצאים הוחלט לגדר את האזור בו גדלים הצמחים בעת רעיית הבקר ולהכניס לשטח רעיית עיזים בקיץ, לאחר שחל פיזור הזרעים של המרווה. מטרת רעיית העיזים היא למתן את התפשטות השיחים “על חשבון” שטח הצימוח של המרווה. עוד מצאו החוקרים כי יחסית קל להנביט במשתלה את זרעי המרווה, לגדלם ולהשיבם לטבע כדי לסייע להגדלת אוכלוסייתה הטבעית של מרוות איג ואישושה.