הגיאולוגיה של רמת הנדיב

רכס הכרמל הדרומי הוא קימוט בכיוון צפון-דרום, שבו רק הצד המזרחי חשוף. שתי מערכות העתקים עיקריות מוכרות באזור זה:

1. העתקי רמת הנדיב, בכיוון צפון- דרום, בעיקר העתקי תזוזה אופקית – שמאלית, שמכוונים שקעי סחף מבניים.
2. העתקי בנימינה – אור עקיבא, הם העתקים נורמליים, בתת הקרקע, בכיוון
   מזרח-מערב, דרומית לרמת הנדיב.

רמת הנדיב נמצאת בקרבת מעיינות תמסח, פתח היציאה הקארסטי הראשי  של אקוויפר חבורת יהודה באזור. מעיין עונתי אחד, עין צור, נמצא ברמת הנדיב, והוא תולדה של ליתולוגיה ומבנה מקומיים הנפרדים מאקוויפר חבורת יהודה. שכבת טוף וחוואר עוצרת את הניקוז האנכי המהיר של גשם ומי השקיה מגני רמת הנדיב. במפנה מתפתח נגר עילי וזרימה תת קרקעית ממנה ניזון מעיין עין צור. הטופוגרפיה והמורפולוגיה הנוכחיות של רמת הנדיב הן תולדה של התרוממות מגיל הניאוגן והפליסטוקן, ותהליכי סחיפה שונים. המצוק המערבי והמישור המוגבה של רמת הנדיב הם תוצאה של גידוד ימי שעיצב מצוק חוף ים קדום. המפנה המזרחי הרך יותר נוצר על ידי סחיפה על פני השטח ובערוצים של גיר רך וחוואר מחבורת הר הצופים וחבורת עבדת. בליה קרסטית היא התהליך הגיאומורפי העכשווי העיקרי.

יוסף בר
הוצאה לאור : דו”ח מחקר מס’ 1 (פברואר 1988); החברה להגנת הטבע בישראל ויד הנדיב. 48 עמודים.