ארכיאולוגיה ברמת הנדיב

שכבת הטוף היא השכבה המזינה שבה נחפרו הבארות בעין צור ושעליה מוקמו השטחים החקלאיים. תושביה של היישוב הקדום חורבת עלק הקימו מערכת אמות מים שניזונה ממימי המעיין.

להלן האתרים הארכיאולוגיים העיקריים ברמת הנדיב. כל החפירות בין 1984 ו-2006 נוהלו על-ידי פרופסור יזהר הירשפלד המנוח, ארכיאולוג הפארק.

חורבת עקב
האתר כולל חווה חקלאית שיושבה על-ידי אוכלוסייה יהודית עד למחצית השנייה של המאה הראשונה לפנה”ס. היא ננטשה כנראה, בתקופת המרד הגדול נגד האימפריה הרומית (בשנת 70). החל מהתקופה הביזנטית במאה הרביעית ועד לכיבוש הערבי, יושב האתר מחדש כווילה כפרית. שרידי הווילה, כולל שרידי מערכת המים, נשתמרו ופתוחים לקהל.

שדה הרגמים (טומולי)
בחלקו הדרומי של רמת הנדיב נמצאו שרידים של 40 רגמים עגולים. הרגמים שמשו לקבורה בתקופה שבין 3000 לפנה”ס ועד לתחילת 2000 לפנה”ס. במרכזו של כל רגם היה סרקופאג (ארגז קבורה) עשוי מלוחות גיר לא מסותתים. חלק מהקברים כללו מתנות כגון אלות, פגיונות ותכשיטים.

מערת כבארה
מערה קארסטית גדולה ששימשה משכן לאדם הקדמון לפני עשרות אלפי שנים. מאז שנת 1930 נערכו במערה חפירות רבות. הממצאים הקדומים ביותר, עצמות אדם וכלים, הם מלפני 64,000 שנים (התרבות המוסטרית). תגלית מרגשת במיוחד מתקופה זו היא שלד של גבר ניאנדרטלי צעיר, שנקבר כשהוא מונח על גבו וידיו משולבות על חזהו. שלד האדם הזה השתמר היטב וסיפק מידע על פרטים שהיו עד אז שנויים במחלוקת.
המבנה של עצם הלשון, למשל, מצביע על יכולתו של האדם הניאנדרטלי להגות הברות. קבוצות בני אדם ישבו כאן עד לפני כ-10,000 שנים. משמה של מערה זו נגזר כינויה של תרבות מיוחדת של האדם הקדמון – “התרבות הכבארית”, שהתקיימה בין 10,000 ל-20,000 שנים לפני זמננו.